זהבית שעירה
Gagea villosa
גיאופיט, שמתוך הבצל שלו עולה עמוד תפרחת קצר וזקוף שגובהו 7-15 ס"מ. הבצל כדורי, קוטרו 10-15 מ"מ, לפעמים מוצאים גוש בצלצולים בראשו. קליפות הבצל מעטות וגלדניות. מהבצל יוצאים שני עלים דקיקים, שחתכם מרזבי עם קרין גבי כהה, רוחבם 2-4 מ"מ ואורכם עולה על אורך התפרחת. הגבעול קרח בבסיסו ושעיר או לא בחלקו העליון. צבעו אדום-ירקרק. לפעמים הצמח חסר גבעול מרכזי והתפרחת דמויית סוכך. שני החפים התחתונים רחבים בבסיסם (5-12 מ"מ), עוטפים את התפרחת כמתחל וממוקמים כמעט כזוג נגדי. שאר החפים קטנים, צרים, וסרגלניים, ריסניים בשפתם. התפרחת דמוית אשכול-סוכך ובה (5) 10-15 פרחים. עוקצי הפרחים שעירים לרוב וארוכים מהפרחים. ששת עלי העטיף צהובים, גבם שעיר ובמרכזו פס ירוק.לפרח כולו הופעה כשל כוכב. אורך העטיף 15-20 מ"מ (בזן האופייני) ורוחבו 3-4 מ"מ. אבקנים שישה, מעורים בבסיס הכותרת. השחלה בנויה 3 מקצועות, עם עמוד עלי בודד ארוך פי 1.5-2 מאורך השחלה. הפרי הלקט מעוגל בראשו, נושא זרעים קמורים ומגובששים.
קל להבדיל את המין ממיני זהבית אחרים על פי תפרחתו השופעת דמויית הסוכך, ולפי שני החפים התחתונים של התפרחת, שהם רחבים מאוד וכמעט נגדיים.
פורח בפברואר–מרס.
גדל כיום בחמש גלילות, בשתיים נדיר אך יציב (גליל עליון וצפון-הגולן) ובשלוש האחרות נדיר ביותר ואולי אף נכחד – בגליל התחתון, בשומרון ובהרי יהודה. בסך-הכל ידועים בארץ 15 אתרים. מהגולן ידוע המין מכמה אתרים מבקעת קונייטרה עד הר אודם. בגליל העליון נאסף בשנים 1952-1981 באזור גוש הר מירון. המין לא נמצא בסקר המינים הנדירים באזור בשנת 1990-1991. הוא גם לא צויין מכל מקום אחר בגליל העליון אף פעם! בגליל התחתון צויין המין רק פעם יחידה, בשנת 1983 מאלון תבור, ולא נמצא בסקר בשנת 1993. בשומרון נאסף בשלושה אתרים באזור רמאללה–בעל חצור. באזור הרי יהודה היה המין ידוע רק מאזור ירושלים, שם נאסף בשנות 1938-1942 ארבע פעמים בהר הצופים ובבית-הכרם. איסוף בודד נרשם בעין-אריך בשנת 1969, ומאז לא נמצא, אף כי נערך באזור סקר צמחייה בשנת 2000-2001. קיימות תצפיות רת"ם מחוף הכרמל ומדרום מישור החוף אך יש לאששן, כי במונוגרפיה על הסוג זהבית בישראל (Heyn and Dafni, 1971, 1977), לא ניתן המין מאזורים אלה.
שדות בור ושולי שדות חקלאיים באדמת עמק חרסיתית.
על הסוג – ראה זהבית שרונית. חן ודפני (Heyn and Dafni, 1971, 1977) מפרידים בין שני זנים של זהבית שעירה (השדות) בארץ: זן שעיר הוא הזן הטיפוסי, וזן החרמון, שתפרחתו דלת פרחים (2-6 פרחים), הפרח קטן יותר (10-16 מ"מ) והחפיות חסרות או זעירות. חן ודפני תארו את הטקסון תחילה כמין עצמאי חדש למדע (דפני 1970) ורק אחר מכן הורידו את מעמדו למעמד של זן בלבד. זן החרמון הוא המין הנפוץ בחרמון ברום 1,400-1,700 מטר במדרונות אבניים, בית-גידול שונה מזה של הזן השעיר הטיפוסי.
הצמח נדיר מאוד, פרט לצפון הגולן, ושרוי בסכנת הכחדה ממשית בשאר ארבע הגלילות שהוא גדל בהן: גליל עליון, גליל תחתון, הרי יהודה, השומרון. הסיבה העיקרית להכחדתו היא כנראה שינוי ופיתוח בבית-גידולו – אדמות כבדות בעמקי הרים.
מומלץ לערוך סקר חוזר בגוש הר מירון ולאתר אוכלוסיות של זהבית שעירה. כמו-כן לבדוק שוב אם אכן נכחדה גם בהרי ירושלים. מומלץ לתחם שתי אוכלוסיות בגוש הר מירון ובגולן בשמורת יער אודם או בבקעת קונייטרה ולנטר בהן דמוגרפית את המין.
ארצות צפון הים התיכון מספרד ועד טורקיה, קפריסין, הים השחור, מערב אירופה ומרכזה, רוסיה; במזרח התיכון – סוריה-לבנון, צפון עירק, צפון-מערב אירן, ואדום בירדן.
גיאופיט קטן, שהיה שכיח עדיין בשנות השבעים במספר אתרים רב יחסית בשדרת ההר ובגליל העליון, אך מאז נכחד כנראה מהגליל ומאזור ירושלים. הסיבה להכחדתו היא כנראה פיתוח העמקים, זניחת החקלאות המסורתית והמעבר לשימוש בריסוסים כימיים. בצפון הגולן נשארו עדיין אוכלוסיות יציבות. זהו מין פריפריאלי צפוני בישראל, שאזור ירושלים מהווה עבורו את הנקודה הדרומית ביותר באזורנו. יש להתייחס לזן בחרמון כטקסון נפרד עם מעמד עצמאי של תת-מין. מכאן שהתת-מין האופייני לישראל נדיר ביותר, מקוטע מאוד ושרוי בסכנת הכחדה חמוּרה.
Heyn, C. C. and Dafni, A. 1971. Studies in the genus Gagea (Liliaceae) species in Israel and neighbouring areas I. The Platyspermous species. Israel Journal of Botany 20: 214-233.
Heyn, C. C. and Dafni, A. 1977. Studies in the genus Gagea (Liliaceae) in Israel and neighbouring areas. II. The non-platyspermous species. Israel Journal of Botany 26: 147-159.
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | Hairy Star of Bethlemen |
| שם ערבי | בוטייט אל-חג'ל |
| משפחה | שושניים |
| סיווג | ברשימת המינים בסכנת הכחדה |
| אקוסיסטמה | ים-תיכונית |
| כורוטיפ | אירו-סיבירי וים-תיכוני |
| אתר מרכזי לשימור | גוש הר מירון ויער אודם |
| נדירות |
1
2
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
3
4
|
| אטרקטיביות |
0
1
4
|
| אנדמיות |
0
0
4
|
| המס' האדום |
1
3.7
10
|
| פריפריאליות | N |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | פגיע |
