לפופית החיצים
Ipomoea sagittata
מטפס עשבוני, רב-שנתי וקרח הגדל בבתי גידול לחים. הגבעולים הארוכים מתפתלים ונכרכים. העלים התחתונים דמויי לב ומעוגלים והעלים של הגבעולים המטפסים צרים, ארוכים, דמויי חץ צר (מכאן שם הצמח), האונה הקיצונית ארוכה מחודדת ושתי האונות של בסיסי העלה דמויות אוזן, מוארכות-מעוגלות בבסיסיהן. העלים נישאים על פטוטרת ארוכה ועורקיהם הראשיים מסתעפים כמניפה. הפרחים בודדים או בזוגות בחיקי העלים ועוקץ הפרח קצר מפטוטרת העלה. קוטר הפרחים מגיע ל-8 ס"מ וצבעם ורוד. אורך 5 עלי הגביע כ-1 ס"מ. 5 עלי הכותרת מאוחים בשלמותם וצורת הכותרת כמשפך רחב, צינור-הכותרת ארוך. 5 האבקנים מעורים בבסיס הכותרת. העלי מורכב משני עלי שחלה ועמוד עלי אחד שבראשו צלקת כדורית. הפרי הלקט שקוטרו 1.6 ס"מ, הנפתח בעת הבשלתו בשתי קשוות. הזרעים לבידים.
הפריחה בחודשים יוני עד ספטמבר.
לפופית החיצים גדלה בארץ ב-3 גלילות במישור החוף, בדגם תפוצה מקוטע. בעמק עכו היא נמצאת ב-4 אתרים לאורך נחל הנעמן מקריית ביאליק ועד לעין נמפית ונכחדה מאזור הקישון. בחוף הכרמל הצמח גדל ב-6 אתרים באזור בריכות הדגים של נחל דליה – נחל תנינים. בשרון ידועים 2 שני אתרים לאורך נחל אלכסנדר ונכחדה מנחל חדרה. בסך הכל מוכרים 12 אתרים אך ייתכן שקיים אתר נוסף ובסך הכל יש 13.
ביצות וגדות נחלים.
במשפחת החבלבלים, שעליה נמנה הסוג לפופית, ידועים 58 סוגים, מהם גדלים בארץ חמישה: כשות (Cuscuta), ערר (Cressa), חבלבל (Convolvulus), חבלבלן (Calystegia) ולפופית (Ipomoea). לפופית נבדלת מחבלבל בעמוד העלי עם הצלקת הכדורית בראשו, בניגוד לצלקת המפוצלת של החבלבל. בסוג לפופית 500 מינים, בעיקר באזורים הטרופיים. מלבד לפופית החיצים גדלים בארץ עוד שני מינים: ל. החוף (I. stolonifera) הגדלה כצמח זוחל בחוף הים ופרחיה לבנים-צהובים, ול. כפנית (I. cairica) שהיא בעלת פרחים וורודים ועלים דמויי כף יד, הנפוצה כצמח מטפס במשוכות ולרוב היא פליטת תרבות. מספר מינים של לפופית גדלים בארץ כצמחי מאכל ונוי ובמיוחד ידועה לפופית הבטטה ששורשיה המעובים ("בטטה") משמשים למאכל. מוצא הבטטה מאמריקה הטרופית ומשם נפוצה לדרום מזרח אסיה ולפולינזיה ומגודלת כיום בכל רחבי העולם.
* במהלך עשרות השנים האחרונות לא חל שינוי בגלילות התפוצה של הצמח ובמספרן, אך מחלק מהאתרים שהיו ידועים בעבר כגון ביצת הקישון ונחל חדרה הצמח נכחד.
* גדל לרוב כפרט בודד.
* הסיכונים להמשך קיומם של מקווי המים בישראל – התייבשות וזיהומים – מהווים איום על צמח זה כמו גם על צמחי המים האחרים.
* הצמח מוגן בכמה שמורות טבע: עין נימפית, עין אפק ועינות תמסח.
* מחוץ לישראל, הצמח נחשב בדרגת סיכון "בסכנה" (EN) לפי קטגוריות IUCN. בארצות הים התיכון אוכלוסיותיו נמצאות בדעיכה ובאתרים רבים בארצות אלה הוא נכחד. כלול בספר האדום של קפריסין במעמד "בסכנה חמורה" (CR) לפי קטגוריות IUCN.
מניעת התייבשות וזיהום במקווי המים שבהם הוא גדל. לימוד הריבוי והגידול של הצמח והכנסתו לגינון כדרך נוספת לשימור.
גדלה בארצות הים התיכון ובאיים: ספרד, האיים הבלאריים, קורסיקה, איטליה,יוון, טורקיה, סוריה,לבנון, ישראל, ירדן, קפריסין, תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו. גדלה גם באמריקה הטרופית, אך מולדתה היא כנראה בארצות הים התיכון. בדרום-מזרח ארצות הברית היא גדלה כעשב רע.
מטפס רב-שנתי בגדות נחלים וביצות. מופיע במספר קטן של אתרים, ב-3 גלילות בצפון מישור החוף. מצוי בסיכון גבוה עקב נדירותו ועקב הרגישות הרבה של בית הגידול המימי להתייבשות ולזיהום.
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | Salt-marsh Morning Glory |
| שם ערבי | סיט אל-חוסון (ג'נרי) |
| משפחה | חבלבליים |
| סיווג | ברשימת המינים בסכנת הכחדה |
| אקוסיסטמה | ים-תיכונית |
| כורוטיפ | ים תיכוני – אמריקה הטרופית |
| אתר מרכזי לשימור | עין נימפית, נחל דליה |
| נדירות |
1
1
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
4
4
|
| אטרקטיביות |
0
3
4
|
| אנדמיות |
0
0
4
|
| המס' האדום |
1
4.7
10
|
| פריפריאליות | N |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | סכנת הכחדה |
