שושן צחור

Lilium candidum

הצמח גדל בגליל העליון ובכרמל ב-20 אתרים, אך ניתן לשער כי בשל נגישות קשה לחלק מהאתרים במצוקים, קיימים אתרים נוספים ובסך הכל מוערך כי ישנם 23 אתרים. 15 אתרים ידועים במצוקי הכרמל הצפוני והמערבי. בגליל העליון נמצא בשני מקטעים – נחל כזיב בגליל המערבי ורכס פקיעין במרומי הגליל (פירוט – כהן ושמידע, 1991). הצמח לא נמצא עד כה בחרמון. הצמח נאסף לראשונה בישראל ב-1925,על ידי נפתולסקי ואיג בדפנות בור קארסטי עמוק ברכס פקיעין (איג, 1926). היתה זו מציאה בוטאנית שגרמה להתרגשות רבה בקרב חוקרי התנ"ך וגם ברחבי העולם הנוצרי. בשנות ה-40 איתר טוביה קושניר את הצמח לראשונה בכרמל.

בתי גידול טרשיים ופתוחים המצויים למרגלות מצוקי גיר ולעיתים בחלקים השבורים של המצוק הבולטים מתוך סבכי החורש באזורי הרריים שבהם כמות המשקעים מעל 600 מ"מ. שושנות עלים גדלות גם בחורש מוצל בקרבת מצוקים אך ללא פריחה. בהיפתח החורש, הצמחים פורחים ועושים זרעים (עוז, 1988).

הסוג שושן מונה כ-80 מינים הדורי פרחים הנפוצים באזורים הממוזגים בשני צידי כדור הארץ, בעיקר ברכסי הרים. מרכז התפוצה של הסוג הוא בהרי ההימלאיה. לסוג אופייניים בצל קשקשים וגבעול פריחה גבוה, בעל עלים בחלקו התחתון. מינים רבים של הסוג ידועים כצמחי תרבות ומגדלים אותם בגינות הנוי וכפרחי קטיף. פותחו מהם זנים גנניים רבים. לרוב מיני השושן פרחים צבעוניים מצהוב דרך אדום ועד ארגמן-יין, ורבים מנומרים בקישוטי נקודות; בהשוואה לכך שושן צחור יוצא דופן בצבעו הלבן.

* מספר האתרים כנראה יציב לאורך שנים רבות.
* מספר הפרטים הכולל בישראל נאמד באלפים אחדים, כאשר בכל אתר יש בדרך כלל עשרות עד מאות פרטים הגדלים במקבצים נקודתיים של 10-1 פרטים. הצמח מייצר זרעים רבים. פוריותם נבדקה במשתלה ונמצאה גבוהה מאוד. בכל האתרים הטבעיים, ניתן לראות ליד הצמחים הבוגרים פרטים קטנים רבים שכנראה מתחדשים מנביטה.
* סכנת הפגיעה קטנה יחסית משום שרוב האתרים רחוקים מאוד מישוב או דרך והגישה אל רובם קשה. כמו כן האתרים אינם מיועדים לפיתוח. יחד עם זאת, הפרחים אטרקטיביים ויש סכנה של קטיפה ועקירת בצלים, במיוחד באתרים הסמוכים לשבילי מטיילים, כמו קרן ברתות בגליל ו"שוויצריה הקטנה" בכרמל. כמו כן, ייתכן שסגירת שטח בחורש צפוף בתהליך סוקצסיה, פוגעת לרעה בצמח.
* המין מוגן בחוק כערך טבע מוגן. רוב האתרים מצויים בשמורות טבע.
* נפוץ במזרח אגן הים התיכון ואינו מופיע ברשימות של צמחים אדומים.

מומלץ לערוך מעקב רצוף לאורך שנים אחר אוכלוסייה אחת בכרמל ואחת בגליל העליון, על מנת להבין את הדינמיקה של מספר הפרטים, בקשר עם התפתחות החורש. במקרה של צימצום משמעותי במספר הפרטים יש לשקול פתיחה יזומה של החורש. ייתכן שיש לשמר את ממשק הרעייה והכריתה המבוקרות הנהוג ברכס פקיעין, ששומר את החורש במצב פתוח ואת בתי הגידול של השושן מוארים. כמו כן יש לשלט אתרים המצויים בסמיכות לשבילי המטיילים ולקרוא בהם להגנה על הצמחים.

ארצות דרום יוגוסלביה לשעבר, יוון, כרתים ואיי הים האגאי, טורקיה, סוריה, לבנון וישראל. הכרמל הוא הנקודה הדרומית בעולם. חלק מאתרי התפוצה העולמית הנוכחית אינם טבעיים, שכן הצמח הפך לסמל בעל משמעות דתית מאז התרבות המינואית בכרתים והוא נשתל מאז התקופה הפרסית בגינות בשפע רב, ונפוץ מהן אל שטחי בר סמוכים.

גיאופיט גבוה מהנדירים והיפים שבצמחי הארץ. מצוי באתרים מועטים בשתי גלילות בלבד. רוב האתרים בהם הוא גדל אינם רגישים לפיתוח. הצמח אטרקטיבי מאוד ומצוי בסכנה ממשית של קטיפה ועקירת בצלים. התפתחות חורש סגור פוגעת בצמחים. מומלץ לגדלו גם בגני מקלט.

איג, א. 1926. תוספת לידיעת הצמחיה של ארץ-ישראל. תל אביב. 39-40.
עוז, א. 1988. מחקר אוכלוסיות השושן הצחור בכרמל. כתב יד.
פז, ע. 1988. "האם השושן צחור". טבע וארץ ל/8; ל/9.