בר-לוע סיני
Lindenbergia sinaica
בן-שיח מעוצה בבסיסו, הדומה בהופעתו לסוג קערורית ממשפחת השפתניים. קוטר הצמח 20-27 ס"מ וגובהו 15-40 ס"מ. כל אברי הצמח דביקים מאוד בשל כסות צפופה של שערות בלוטיות המפרישות טיפות "תבלין" חמצמץ וטעים. העלים התחתונים מסורגים או כמעט נגדיים, העליונים נגדיים. העלים המלווים את התפרחת קטנים בהרבה מהפרחים. לעלה פטוטרת קצרה, צורתו ביצית, הוא מחודד בראשו ושפתו משוננת באופן גס. גבעול-התפרחת זקוף או נטוי קמעה, הפרחים ערוכים בתפרחות רווחות הדומות לשיבולת ארוכה, בכל דור רק 2–1 פרחים. הפרח דומה לפרח הקערורית: עמדתו אופקית, אורכו 12-20 מ"מ, צבעו כתום-צהוב בחלקו התחתון ובורדו בחלקו העליון, והוא נישא על עוקץ קצר ביותר. גביע הפרח מכוסה שערות בלוטיות צפופות, אורכו 5 מ"מ, 5 שיניו קצרות ובלתי שוות. הכותרת דו-שפתנית, צינורה ארוך והוא נושא טבעת שערות בפתחו ומסתיים בלוע מגובנן. הכותרת – שפתה העליונה קעורה וזקופה, בשפתה התחתונה שלוש אונות קצרות. אבקנים 4, בלתי שווים באורכם, חבויים עמוק בצינור הכותרת. ההלקט גדול מהגביע, שעיר-בלוטי, מחודד בראשו ונפתח בהבשלה בשתי קשוות.
פורח בכל חודשי השנה לאחר גשם בעוצמה של מעל 10 מ"מ, בעיקר באביב. בספרות נרשם כי פורח באביב במרס–אפריל.
גדל בישראל רק באתר בודד בגלילת אילת, ברום 20 מטר בדרום העיר אילת בשיפולים הדרומיים של הר צפחות, מצפון למלון הנסיכה. הצמח הוכנס למגדירים הישנים על סמך ייבוש עשבייה שאסף זהרי בשנת 1949 ב"ראס א נקב", אתר הנמצא כיום בצד המצרי של הגבול. בשנת 1966 מצא דנין לראשונה את האתר בשולי הר צפחות, ומאז יש מהמקום תצפיות חוזרות. בשנת 1998 נספרו במקום 20 צמחים בשטח של 300 מ"ר. על אף כל המאמצים (במיוחד של דודיק ריבנר מאילות) לא נמצא אתר נוסף באזור אילת.
הצמח נמצא בנווה של צאפי בדרום ים המלח ב-1893 על-ידי הקצין הבוטנאי הארט (Hart 1893). באזור אילת, ממזרח לגבול מצריים, מוכרים כמה אתרים של בר-לוע סיני: ליד טבה, בנחל גשרון ומדרום לראס א-נקב.
מדרונות סלעיים חמים בואדיות במדבר הקיצוני על סלעים מגמתיים. גם באפיקים של ואדיות חמים על תשתית ארקוזה מגמתית.
הסוג בר-לוע כולל 15 מינים הגדלים באזורים הטרופיים של אפריקה ואסיה. רוב המינים הם בני שיח ועשבוניים רב-שנתיים האופייניים לסוואנות יובשניות.
ווד (Wood 1997) איחד בפלורה של תימן את בר-לוע סיני עם בר-לוע הודי (ועל פי זה צריך השם המדעי הנכון להיות - L. indica (L.) Kuntze ). אם נקבל את גישתו של ווד הרי תפוצתו הגיאוגרפית של הצמח רחבה הרבה יותר, וכוללת גם את רוב הודו, דרום פקיסטן ואפגניסטן, וקרוב לוודאי גם את ארצות המפרץ הפרסי.
* לצמח אתר יחיד בישראל, הנתון בסכנת הרס. האוכלוסייה קטנה ומונה רק 40–20 פרטים. האתר שוכן בשולי הכביש הראשי בין אילת למעבר הגבול המצרי. מרבים להשליך באזור פסולת, ונעשות בו עבודות בינוי ופיתוח בלתי חוקיות. האתר אהוד על-ידי מתבודדים, "היפים" ושאר טיילים, המקימים במקום "סוכות" והורסים את הצמחים.
* נפוץ בארצות אחרות מדרום לישראל ואינו בסכנת הכחדה עולמית.
* האתר בהר צפחות אינו שמורת טבע.
מומלץ לערוך סקר לאיתור בר-לוע בואדיות החמים של הרי אילת ולנסות לאתר פרטים נוספים. מומלץ להכריז שמורה באתר צפחות, שגדלים בו עוד צמחים "אדומים".
נפוץ מסביב לאגן ים-סוף: במזרח סיני, במצריים העליונה ולאורך ים-סוף, אתיופיה, תימן (גדל במצוקים ברום 1,100-1,600 מ'). ערב (רכסי המערב) וקרוב לוודאי שגם באריתריאה ובסומליה. גרינברג-פרטיג כתבה במחקרה כי הצמח סודני, אך תפוצתו בעצם יותר סהרית ומוצאו סודני.
בן-שיח סודני של מדבריות חמים, המגיע בדרום העיר אילת לגבול תפוצתו הצפוני, באתר יחיד בשוליים הדרומיים של הר צפחות, שם הוא נמצא בסכנת הכחדה מיידית עקב פעילות אנושית.
בר-לוע סיני הוא דוגמא לסוגיה: האם יש לשמור ולתת עדיפות גבוהה לצמח השכיח בארץ שכנה, כאשר בישראל הוא נדיר ביותר כפי שנהוג גם בכמה ארצות אחרות (למשל הולנד), אנו סבורים שיש לכלול בין הצמחים האדומים את כל המינים שהם נדירים מאוד בישראל, גם אם הם שכיחים בארצות סמוכות, שכן הם מרכיבים במגוון ה"לאומי" הכולל שלה.
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | |
| שם ערבי | מוצייצה |
| משפחה | לועניתיים |
| סיווג | ברשימת המינים בסכנת הכחדה |
| אקוסיסטמה | מדבר |
| כורוטיפ | מזרח-סהרו-ערבי |
| אתר מרכזי לשימור | הר צפחות |
| נדירות |
1
6
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
3
4
|
| אטרקטיביות |
0
0
4
|
| אנדמיות |
0
0
4
|
| המס' האדום |
1
5.3
10
|
| פריפריאליות | S |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | סכנת הכחדה חמורה |
