ורד צידוני
Rosa phoenicia
שיח קוצני גדול ואגרסיבי, עם ענפים מקושתים סבוכים ועלים מנוצים הנושאים שערות בלוטיות דלילות. הגבעולים מצויידים בקוצים דמויי אנקול. הפרח לבן-צחור, קוטרו 4-5 ס"מ, ובמרכזו גוש אבקנים צהוב. עמודי העלי מאוחים לעמוד אחד ארוך ובולט במרכז הפרח. הפרי אדום בהיר, קליפתו מבריקה, ציפתו מתקתקה, ובו שערות העוטפות זרעים חומים (לכן בלתי נעים למאכל). הפרי נשאר במשך תקופה ארוכה על השיח, ונאכל בחורף על ידי יונקים וציפורים. צמח אבקה אופייני – האבקנים הרבים מציעים לחרקים שפע אבקה ביום הראשון לפריחה. הפרח חסר צוף, וריחו הנעים נובע מבלוטות ריח בעלי הכותרת. הוא מואבק על ידי מגוון רחב של דבורים וזבובים.
פורח ממאי עד אוגוסט.
עלי הכותרת של ורד משמשים להכנת בושם ותה ורדים, הנחשב כמרפא דלקת גרון, עוזר לדכא שלשול כרוני, מחזק את הריאות וממריץ את פעילות הגוף.
הצמח גדל בעשר גלילות, כולן במרכז הארץ וצפונה: בשרון ובעמק החוּלה הוא שכיח בשולי נחלים ומקווי מים, ונספר שם בעשרה אתרים שונים בכל גלילה. בבריכת זייתא בשרון ידועים עשרה גושים זה ליד זה, וזהו כנראה הריכוז הגדול בארץ. גלילות בהן הוא נדיר ונספר ב-2-3 אתרים הן: עמק עכו, רמות מנשה, חוף הכרמל, והשומרון. בעמק יזרעאל נמצא רק באתר בודד בקרית-חרושת בשולי נחל הקישון. בגליל העליון גדל במקטע נחל כזיב ובמקטע התנור–כפר גלעדי. משלוש גלילות הוא נכחד: גליל תחתון (שייך-אברייק בטבעון),כרמל, ופלשת (נאסף לאחרונה ליד פלמחים, כנראה בנבי רובין ב-1977). בחרמון גדל מהבניאס דרך מעיינות עין-קיניה ונחל סער ועד מעיינות עמק יעפורי. גדל גם בגבעת עזז (תל עזזיאת) מדרום לבניאס, הנחשב על תחום הגולן.
על פי ע. סבאח גדל בשומרון באזור ואדי חרמיה–ואדי זרקא–ואדי דילב, אך יתכן שיש כאן בלבול עם ורד הכלב. נתון מהשומרון גם מהספרות, אך טרם נמצא שם לאחר שנות השישים.
גדות נחלים, מקווי-מים וביצות, במיוחד שולי מים זכים זורמים.
הסוג ורד כולל 100-150 מינים, הנפוצים בעיקר באזורים ממוזגים בעולם הישן והחדש. מעט מינים גדלים בהרי אפריקה. באירופה ישנם 45 מינים. מינים רבים מכליאים ביניהם, ולכן הסיסטמטיקה קשה ביותר ומספר המינים איננו ברור. מיני ורד שימשו מקור חשוב לתעשיית שמני צמחים בתעשיית התמרוקים, וכן ישנם מינים המשמשים ברפואה עממית. אולם מעל כל אלה חשוב התירבות של הורד לנוי, ופרחיו נקראים בשם העממי "שושנה".
בארץ גדלים שלושה מיני בר של ורד: ורד הכלב, שפרחיו ורודים והוא גדל בחורש אלון מצוי במדרונות טחובים, לעומת ורד צידוני הגדל ליד מקווי-מים ופרחיו לבנים צחורים. עמודי העלי של ורד צידוני מאוחים למבנה מוארך, בעוד אלה של ורד הכלב מפורדים וקצרים יותר. כמו כן צבע הפרי של ורד הכלב אדום כהה בעוד זה של ורד צידוני אדום בהיר. מין שלישי, ורד דביק, גדל במרומי החרמון.
* על אף מספר הגלילות הרב (10) ומספר האתרים הגדול יחסית (40), שרוי המין בסכנה בעקבות פגיעה קשה בבתי-הגידול של מקווי-מים בארץ. הוא נכחד זה מכבר משתי גלילות, וצפוי להיכחד מעוד שש גלילות, שיש בהן רק 2-3 אתרים.
* דגם הגידול בארץ הוא של גושים גדולים ובודדים המכילים מספר קטן של פרטים.
* מוגן בארץ בשמורות נוחיילה, תל דן, שמורת הסחלבים בחורשת טל, החצבאני, עין אפק ואחו בנימינה. האוכלוסיות של בריכת זיתא נמצאות ברובן בתעלות מחוץ לשטח השמורה.
לבחור את התעלות בקרבת בריכת זיתא ושטחים שמאחורי חורשת טל כאתרי ניטור מרכזיים לצורך לימוד המגמות הדמוגרפיות הרב-שנתיות באוכלוסיות. יש להבטיח מים נקיים בכל האתרים שהצמח גדל בהם.
המין אנדמי למזרח התיכון, גדל ברצועת הסהר הפורה עם חריגות לטורקיה; בירדן – בגלעד; שכיח בלבנון (תואר למדע מאזור צידון), בסוריה, בגלילות רבות בטורקיה, כורדיסטן וצפון עירק.
שיח קוצני של גדות מקווי-מים, הנושא פריחה שופעת ומרשימה המקנה לו אטרקטיביות רבה. מצוי אמנם במספר ניכר יחסית של אתרים, אך אלה מתמעטים ונתונים לאיום מתמשך בגלל הפגיעה במקווי המים בארץ.
מפת תפוסה נוכחית
פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
---|---|---|---|
מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
שם אנגלי | Phoenician Rose |
שם ערבי | וורד ג'ורי (פיניקי) |
משפחה | ורדניים |
סיווג | ברשימת המינים בסכנת הכחדה |
אקוסיסטמה | מקווי-מים ים-תיכוניים |
כורוטיפ | מזרח ים-תיכוני, מערב-אירנו-טורני |
אתר מרכזי לשימור | בריכת זייתא וחורשת טל |
נדירות |
1
1
6
|
---|---|
פגיעות |
0
3
4
|
אטרקטיביות |
0
3
4
|
אנדמיות |
0
0
4
|
המס' האדום |
1
4.2
10
|
פריפריאליות | N |
ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
הגדרת סיכון לפי הספר האדום | סכנת הכחדה |