מרוות החפים
Salvia bracteata
צמח עשבוני רב-שנתי, בעל מספר גבעולים מרובעים המלבלבים מתוך בסיס מעוצה ויוצרים גוש קטן או אף שטיח קטן שגובהו 30-65 ס"מ. הגבעולים לרוב ארגמניים, מתרוממים, מסועפים. הצמח כולו שעיר-דביק, בעל שערות מפושקות בלוטיות ולא בלוטיות. עלי הגבעול בעלי פטוטרת, מנוצים פעם אחת ל-3-5 אונות. אונות העלה מוארכות או בצורת ביצה הפוכה, שוליהם בעלי שיניים מעוגלות; אונת העלה בקצה גדולה באופן ניכר משאר האונות. עלי התפרחת עוטפים את דורי הפרחים, הם יושבים, ביצניים או דמויי סירה, כמעט קרומיים, לבנים ומעורקים בארגמן בחלק התחתון.
ענפי התפרחת הרבים מקנים לצמח מראה ורדרד יפה. דורי הפרחים (דורים מדומים), מרוחקים, בעלי 6-9 פרחים המלווים בחפים לבנים-ורודים ובחפיות קטנות יותר, שאורכן כאורך הגביע. עוקצי הפרחים באורך 1-5 מ"מ. גביע הפרח שעיר-בלוטי, פחוס מהצדדים, דו-שפתני, אורכו 10-15 מ"מ. הכותרת ורודה, דו-שפתנית, ארוכה פי 2-3 מהגביע. בצינור הכותרת יש טבעת שערות. שפת הכותרת העליונה ישרה פחות או יותר, שחומה. לאחר הפריחה מתפתחים בגביע (3-) 1-2 פרודות כדוריות שקוטרן כ-3 מ"מ.
הפריחה בסוף מארס-אפריל.
הצמח נאסף בהרי יהודה בארבעה אתרים בתחומי ירושלים, אולם נכחד מכל ארבעתם. האוכלוסייה שהייתה בגבעת רם הועתקה לגן הבוטני עם סלילת כביש בגין ב-1994 וזרעים נוספים נאספו על ידי ד"ר מיכאל אבישי מאוכלוסיה נוספת באזור גבעת מרדכי, לפני שנכחדה, גודלו בגן הבוטני.
הצמח גדל בארץ בבתה ים-תיכונית יבשה בחברת סירה קוצנית, במסלע גירני. בעבר נמצא גם בשדות בור הרריים אבניים. בטורקיה גדל ביער ספר פתוח של אלון פרסי ובאזורים חקלאיים וצידי דרכים, בטווח רום רחב של 50-2,000 מ' (Hedge, I. C, 1982).
מרוות החפים משתייכת לסקציית Eusphace בסוג מרווה (Feinbrun, 1978). בארץ משתייכים לסקציה זו גם מרווה משולשת, מרווה מנוצה ומרוות הפטל. כל אלה בעלי שפת כותרת עליונה ישרה או כמעט ישרה, טבעת שערות בצינור הכותרת ועוד מספר סימנים, לרבים מהם עלים מנוצים. במזרח טורקיה מרוות החפים מראה צורות מעבר ל- Salvia trichoclada ועם Salvia suffruticosa היא הכליאה ויוצרת בני כלאיים פוריים (Hedge, I. C, 1982). בארץ לא נראו בני כלאיים או צורות מעבר למינים אחרים.
הצמח נכחד בישראל מאתריו הטבעיים בירושלים עקב תהליכי הפיתוח בעיר, אך במבצע הצלה הועברו פרטים אחרונים לגן הבוטני האוניברסטאי בגבעת רם. מאז 1994 עסקו בגן הבוטני בחקר האוכלוסיה ששרדה במטרה ליצור אוכלוסיה יציבה של המין ולהשיבו אל הבר. ההנבטה מזרעים לא הצליחה, ולכן גידלו בגן רק פרטים נוספים מייחורים, אך בשיתוף פעולה עם בנק הגנים לצמחי ישראל, פותח מנגנון מוצלח להנבטת הזרעים. ב-2013 הועברו עשרות פרטים של מרוות החפים מהגן הבוטני, לשלושה אתרים בניהול רשות הטבע והגנים בהרי יהודה (גן
לאומי 'קסטל', ושמורות הטבע מערת הנטיפים והר הטייסים).
אין מידע מבוסס על מצב הסיכון והשימור בארצות המזרח התיכון, אך בטורקיה הוא צמח מצוי הגדל באתרים רבים.
ביסוס אוכלוסיות חדשות באזור ירושלים.
בישראל, סוריה (תואר מחלב), צפון עירק, טורקיה ומערב אירן.
עשב רב-שנתי שגדל בעבר בירושלים ונכחד עקב הפיתוח העירוני. גדל כיום רק בגנים בוטניים ולאחרונה הושב למספר אתרים בהרי יהודה. היה נדיר מאד גם טרם הכחדתו.
Hedge, I. C. 1982. in Ds, P.H. (ed.). Flora of Turkey, vol. 7. p. 418.
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | |
| שם ערבי | |
| משפחה | שפתניים |
| סיווג | ברשימת המינים בסכנת הכחדה |
| אקוסיסטמה | ים-תיכוני – ספר גבוה |
| כורוטיפ | מערב איראנו-טוראני |
| אתר מרכזי לשימור |
| נדירות |
1
5
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
4
4
|
| אטרקטיביות |
0
2
4
|
| אנדמיות |
0
0
4
|
| המס' האדום |
1
-1.0
10
|
| פריפריאליות | N |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | נכחד |
