לוענית יריחו

Scrophularia hierochuntina

לוענית יריחו ידועה כיום מ-4 גלילות. רוב האתרים מצויים בגליל התחתון ובעמק יזרעאל. בגליל התחתון היא נפוצה בכל בקעת בית נטופה במקטע בן 23 אתרים ומעבר לזה גם באזור התבור, בקעת טורען, כוכב הירדן ועוד. בעמק יזרעאל המין נפוץ מאזור עפולה ועד למגידו ובאזור תל עדשים וקריית חרושת. בגולן הצמח מוכר מרמת מגשימים בלבד. בשפלה הוא נמצא לראשונה בנחל תמנה בשנת 1999, על ידי שיר ורד. לוענית יריחו מוזכרת בספרות מהגליל העליון אולם בדיקתנו מעלה שנתון זה מתבסס על איסוף עשביה מהכפר רמה, ואנו משערים כי הצמח נאסף בקרקעות הכבדות בשולי בקעת בית הכרם אשר בגליל התחתון, מתחת לרמה. בשרון ובפלשת הצמח נאסף בתשעה אתרים משנות העשרים עד שנות החמישים, אולם לא אותר בהם מאז. בהרי יהודה נאסף פעם יחידה בקריית ענבים ב-1935, וגם שם לא אותר שוב (הסימן במפה הוא בגבול השומרון והרי יהודה וגלילת השומרון נצבעה). בסך הכל יש תיעוד מ-61 אתרים בארץ, אך יש חשש כי ב-15 השנים האחרונות נעלם הצמח מחלק מהאתרים הללו ונותר רק בכ-40 אתרים בארץ.

קרקעות עמקים עמוקות: שדות חקלאות מסורתית, שדות בור וצומח עשבוני

הסוג לוענית כולל יותר מ-200 מינים הנפוצים באירופה, צפון אפריקה ואסיה המערבית. מעט מינים גדלים ביבשת אמריקה. רוב המינים הם עשבוניים רב-שנתיים ובני שיח, מיעוטם חד-שנתיים. מספר לא קטן של מינים הם בין-שנתיים. כמעט בכל המינים העלים התחתונים לפחות נגדיים ולעיתים קרובות העליונים מסורגים. הפרחים מאורגנים בקבוצות קטנות בחיק עלים או חפים. הפרחים פרוטוגיניים – הבשלת הצלקת (הנקבה) קודמת לפתיחת האבקנים (הזכריים). הפרחים חומים-ארגמניים במינים רבים, או ירקרקים ואף צהובים. בפרח יש 4 אבקנים הנוטים מטה ואבקן עליון שהפך לקשקש הנקרא סטמינוד. הפרי הוא הלקט מעוגל ובו זרעים רבים ביצניים או מוארכים.
אורך החיים של מינים רבים ובהם לוענית יריחו לא נחקר. לא ברור האם רוב הצמחים אותם אנו רואים בשדה הם חד-שנתיים או בני שנתיים-שלוש. האם הם מונוקרפיים – כלומר האם הם פורחים פעם אחת בחייהם ומתים לאחר הפריחה; ואם כן אולי הם חיים בצורת שושנת עלים יותר משנתיים-שלוש.

* מספר הגלילות שבהם הצמח גדל בישראל הצטמצם מ-8 ל-4.
* מספר האתרים נמצא במגמת ירידה גם בגלילות שבהן הצמח עדיין שורד.
* מספר הפרטים באוכלוסייה באתרים השונים נע לרוב בין עשרות בודדות למאות, בדגם פיזור דליל.
* הסבת קרקעות עמוקות לעיבוד חקלאי אינטנסיבי וניקוז שטחים מוצפים בחורף מהווים את האיום העיקרי להמשך קיום האוכלוסיות.
* רובם המכריע של האתרים בישראל לא נמצא בתחומי שמורות טבע.
* הסיכון בישראל הוא גם הסיכון העולמי, שכן המין הוא תת אנדמי וגדל רק בישראל, לבנון וסוריה.

מומלץ לתחום כמה שטחים של קרקעות כבדות ועמוקות בקטעים בבקעת בית נטופה ובאזור בקעת כסולות ותל עדשים ולנטר שם את האוכלוסיות.

דרום סוריה,לבנון וישראל.

צמח בין-שנתי של קרקעות כבדות ועמוקות הגדל בעיקר בעמקי הגליל התחתון, בעמק יזרעאל ובגולן. מין תת אנדמי הגדל רק בישראל, בלבנון ובסוריה. מספרי הגלילות והאתרים נמצאים במגמת ירידה. האיום העיקרי הוא הסבת שטחי קרקע כבדה ועמוקה לחקלאות אינטנסיבית ולשימושי אדם אחרים.