מעבר לתוכן העמוד

שנונית נחלים
Acanthodactylus boskianus


תאריך עדכון: 1 בינואר 2011 07:39

שנונית גדולה המזכירה מאוד במראה את שנונית השפלה ושנונית ארנולד, ובעבר שויכו שלוש שנוניות אלה למין אחד. גוון הגוף חום, לאורך הגב חמישה קווים לבנים אשר הולכים ודוהים עם ההתבגרות. קשקשי הגב הולכים וגדלים לכיוון הזנב. הזנב נתיק וארוך משמעותית מאורכם של הראש והגוף ביחד. בסיס הזנב בפרטים צעירים ובנקבות לעתים כתום. הזכרים גדולים מן הנקבות. במחקר שבוצע לאחרונה לא נמצאו הבדלים גנטיים בין שנונית הנחלים לשנונית השפלה ויש הטוענים כי מדובר למעשה במופעים שונים של אותו המין. ההבחנה בין שנונית הנחלים לשנונית ארנולד קשה למדי בשדה, וסימן שיכול לסייע בכך הוא פיצול קו האורך האמצעי שעל הגב באזור הראש אצל שנונית נחלים.

עד 258 מ”מ ( 80 מ”מ לא כולל הזנב ).

נגב, ערבה ובקעת ים המלח. אינה חודרת לבתי גידול חוליים במערב הנגב.

שנונית המאפיינת מישורי לס וערוצי נחלים, נפוצה בצפיפות גבוהה על כתמי חול בשטחי תפוצתה אך אינה חודרת לבתי הגידול החוליים שבמערב הנגב. הפעילות בשעות הבוקר ובשעות אחר הצהריים, ובשעות החמות של הצהריים ממעטת להסתובב על הקרקע החמה. כשאינה פעילה מוצאת מחסה במחילות רדודות שהיא חופרת, לרוב בסמוך לשיחים. התזונה כוללת פרוקי רגליים ולטאות צעירות, אף מבני מינה. בתחילת הקיץ מטילה הנקבה 2-8 ביצים בגומחה שהיא חופרת בקרקע לחה. הביצים בוקעות במהלך החודשים יוני ויולי.

לשנונית הנחלים אחד מטווחי התפוצה הנרחבים ביותר מבין כל לטאות העולם: איחוד האמירויות הערביות, איראן, אלג’יריה, אריתריאה, אתיופיה, טורקיה, ירדן, ישראל, כווית, לוב, מאוריטניה, מאלי, מצרים, מרוקו, ניגריה, ניז’ר, סודאן, סוריה, עומאן, עיראק, ערב הסעודית ותוניסיה.

נכתב על ידי אביעד בר וגיא חיימוביץ

מפת תפוסה נוכחית

מפת תפוסה נוכחית

נדירות
פגיעות
אטרקטיביות
אנדמיות
המס' האדום
פריפריאליות
ערך IUCN
הגדרת סיכון לפי הספר האדום
() גלילות
צמידות:
% אתרים בשמורות

מינים נוספים

שנונית השפלה
שנונית האז
שנונית מצרית
שנונית חולות