אַנְטִיכָרִיס בַּלּוּטִי

Anticharis glandulosa Aschers. (1919)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
שם ערבי
סמום
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
ערוצים דרומיים בהר צפחות
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.7
 
סכנת הכחדה
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
אתר יחיד
% אתרים בשמורות
0

צמח מדברי חד-שנתי בשנה רגילה, דו-שנתי בשנה גשומה במיוחד. הצמח זקוף ודביק בכל אבריו, גובהו 10-19 ס"מ. העלים מסורגים ומכוסים שערות בלוטיות בכל שטחם, צורתם דמוית ביצה הפוכה. אורכם 1-2.5 ס"מ ורוחבם 4-12 מ"מ. הפרחים מעטים, נישאים בחיק העלים העליונים. מספר הפרחים הפורח בו-זמנית הוא 2-8. הכותרת דמוית שופר, צבעה תכול וגודלה10-12 מ"מ. הגביע מחולק לחמש אונות עד בסיסו, אורכו 5 מ"מ. הכותרת ארוכה מהגביע וצינורה נפתח בהדרגה לאוגן המחולק לחמש אונות. עמדת הכותרת אופקית כמעט, והיא מותאמת להאבקה של דבורים גדולות. הפרח דו-מיני - שני אבקנים ועמוד עלי יחיד שצלקתו דמוית גולה. הפרי הלקט מחודד בקצהו (כמו ברבים מבני משפחת הלועניתיים), נפתח בשתי קשוות. אורך ההלקט גדול פי 1.5 מאורך עלי הגביע. הזרעים קטנים ומרובים. על פי המגדיר (פינברון ודנין, 1991) פורח מינואר ועד מרס ולפעמים בספטמבר. מניסיוננו נובט האנטיכריס ופורח לאחר סופת גשם חזקה בכל עונות השנה (אולם עיקר הגשמים הגורמים לשיטפון ונביטה הם בסתיו ובאביב). מכיוון שמטחי גשם רבי עוצמה נדירים מאוד באזור אילת, אין מידע מבוסס על עונת הפריחה האופיינית שלו. בשנים האחרונות (1995–2005) לא הייתה סופת גשם גדולה באילת שתנביט את הצמחייה החד-שנתית בהר צפחות, ועל כן לא נצפה האנטיכריס בשנים אלה. בהודו הוא פורח במדבר ראג'סטן באוגוסט–ספטמבר.

ידוע מישראל רק מאתר אחד בהרי אילת – המורדות הדרומיים-מזרחיים של הר צפחות, ממש בשולי הכביש של החוף הצפוני של אילת, מערבית לבית-ספר שדה אילת. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

ערוצים חצציים באקלים חם יובשני קיצוני בנוף הררי בסלעים מגמתיים ומטמורפיים.

מין סודנו-דקני נפוץ בערב, אריתריאה, סודן, קרן אפריקה ומזרחה עד ראג'סטן בהודו. גדל גם בואדיות במזרח סיני.

הסוג אנטיכריס מכיל 14 מינים הנפוצים בעולם הטרופי מאפריקה ועד מלזיה. רוב המינים הם עשבוניים רב-שנתיים הגדלים בסוואנות או בקרחות יער.

  • בישראל מוכר הצמח רק מהצד הדרומי של הר צפחות, שבו מתבצע פיתוח ובינוי מואץ. הצמח חד-שנתי חשוב מאוד, בנק הזרעים מרוכז בודאי בעיקר בשכבה העליונה (0-10 ס"מ) של הקרקע. על כן כל עבודת "חישוף" ויישור שטחים מסביב למבנים ולכבישים באזור החוף הצפוני מול הר צפחות מסכנת ממש את קיום המין בישראל. דוגמא להרס בית-הגידול הם הקמת מלונות אורכידאה והנסיכה במקום פוטנציאלי להימצאות האנטיכריס. הקמת המלונות גרמה לפגיעה בשטחים נוספים מסביב ולהריסת בנק הזרעים החשוב של הצמחייה.

מומלץ להכריז כשמורה על שני ערוצי-משנה קטנים היורדים מהר צפחות לכביש החוף הצפוני, ושם לשמור ולנטר את אוכלוסיית אנטיכריס (ועמו בר-לוע, שגם הוא צמח אדום ובלעדי בארץ רק למקום זה). רוב הר צפחות, כולל המורדות המזרחיים והדרומיים, נמצאים בשלבי הכרזה כשמורת טבע. מומלץ לנסות לייסד אתר נוסף לאנטיכריס בבסיס הר שלמה או בנחל יעל בהר שחמון, ובו ללמוד את הדמוגרפיה והתנודות של אוכלוסיית האנטיכריס. את הזרעים אפשר לייבא ממזרח סיני.

צמח חד-שנתי או דו-שנתי סודני, הגדל בלבנט בעיקר במזרח סיני בערוצים חמים יובשניים, ואוכלוסייה יחידה ידועה מהרי אילת למרגלות הר צפחות. מאיימת עליה סכנת כלייה בעיקר מפעולות בינוי ופיתוח וגם מפעילות הנופשים ומפעולות הקשורות למעבר הגבול לסיני הנמצא בקרבת מקום.