אנפה ארגמנית מוערכת כמין ש"עתידו בסכנה" (VU) בשל גודלה הקטן של אוכלוסייתה (פחות מ- 250 פרטים בוגרים). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדרה האנפה הארגמנית כמין "בסיכון נמוך" (NT). השינוי במעמד המין משקף החמרה מסוימת במצב האוכלוסייה וצמצום תחומי המחייה, כמו גם שיפור ברמת המידע והבדלים בשיטות ההערכה.

בתי גידול	בריכות, מאגרים ומקווי מים המוקפים בסבך צמחיה
סטטוס בארץ	מקיץ, חולף
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	גדה סבוכה, בתי גידול לחים, גופי מים מתוקים
תצורות צומח	סבך ביצה וגדות נחלים
צפיפות צומח	גבוהה
מיקום הקן	עצים, סבך גדה/צמחיה צפה
סוגי מזון	דגים
שיחור מזון	במים
גדלי גוף	בינוני (500 - 1000 גרם)
גורמי סיכון	ייבוש ופגיעה בביצות ובמקווי מים

אנפה גדולה, ארוכת רגליים וצוואר. צבעה הכללי סגלגל, ראשה וצווארה חומים-אדמדמים, גרונה לבן ומפוספס בשחור. הצעיר דהוי יותר וצבעו הכללי חום.
בגודלה ובמבנה גופה מזכירה את האנפה האפורה אבל גווניה חמים וחומים יותר והיא קטנה, צרה ועדינה ממנה.

זהו מין מושבתי שאוכלוסייתו המקננת בישראל מצומצמת ביותר. אוכלוסייה גדולה יותר חולפת דרך הארץ בשתי עונות הנדידה. ריכוזי הקינון העיקריים הם סביב הכנרת ובשמורת החולה (כ- 20 זוגות בכל אזור, אם כי חסר ניטור מסודר) וזוגות בודדים נוספים מקננים באופן ספורדי בדרום הגולן, עמק החולה, העמקים הצפוניים ומישור החוף הצפוני. המושבות בכנרת ובחולה לא הצטמצמו בעשורים האחרונים באופן משמעותי אך הקינון בעמק בית שאן, עמק יזרעאל, עמק עכו וחוף הכרמל התמעט ובחלקם אף פסק לגמרי.
בעבר קיננה במספרים גבוהים בהרבה, אך האוכלוסייה הצטמצמה בעקבות ייבוש הביצות והשימוש המופרז בחומרי הדברה לחקלאות.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.