החופמי האלכסנדרי מוגדר כמין "בסכנת הכחדה" (EN) בשל גודלה הקטן של אוכלוסייתו (פחות מ- 250 פרטים בוגרים) וכן בגלל קצב הירידה במספר הפרטים המקננים, המוערך בלמעלה מ- 20% בשני דורות (10 שנים). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר החופמי האלכסנדרי "בסכנת הכחדה חמורה" (CR). השינוי במעמד המין משקף התייצבות מסוימת במספר הפרטים המקננים ובשטח המחייה המאוכלס על ידי המין בשנים האחרונות.

בתי גידול	בריכות מלח, מקווי מים בעלי גדה רדודה בוצית או עשבונית
סטטוס בארץ	מקיץ
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד קצר-טווח \ נודד חלקי
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני, סודני
תצורת נוף	בריכות מלח, חוף ים חולי, בתי גידול לחים, מלחות
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	קרקע
סוגי מזון	חסרי חוליות
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	הפרעה ישירה מפעילות אדם, לחצי טריפה מוגברים מצד מינים פולשים ומתפרצים, ייבוש ופגיעה בביצות ובמקווי מים

יציב, מקייץ ומקנן נדיר ביותר, חולף וחורף מצוי. האוכלוסיה המקננת מונה ככל הנראה 30 עד 40 זוגות, מרביתם בבריכות מלח בדרום הערבה (איתי שני ונועם וייס, בע"פ) ומקצתם לאורך חופי ים המלח (רון הרן ואבנר רינות, בע"פ). ב- 2014 נצפה ניסיון קינון כושל בבריכות המלח בעתלית (אסף מירוז ויוסי אשבול, בע"פ).

עד לאמצע שנות ה- 1960 היה מקנן שכיח לאורך חופי הים-התיכון, בקעת הירדן והעמקים הצפוניים. אוכלוסיית החוף נעלמה כמעט לחלוטין במהלך שנות ה- 1970, ובשנות ה- 1980 עדיין קיננו כ- 30 זוגות במישור החוף הצפוני, בקעת בית-צידה ועמק החולה. האוכלוסייה המקננת סביב ים-המלח מנתה בתקופה זו כ- 100 זוגות (פז 1986, Shirihai 1996). במהלך העשורים שחלפו מאז נכחדה האוכלוסייה שקיננה בצפון הארץ ואוכלוסיית ים המלח ככל הנראה הצטמצמה מאוד, אף כי חסר מידע מקיף מאזור זה. האוכלוסייה המקננת בדרום הערבה גדלה מעט.

חופים חוליים או עם חלוקי-נחל לאורך נחלים, בריכות, אגמים וימים, ומישורי בוץ. בחורף גם בשדות לחים ובשלוליות.

הרס מקומות החיות: ביניהם הסדרת נחלים והפסקת השטפונות בנהר הירדן (בגלל סכר דגניה) שמביאה להתייצבות הגדות ולכיסויין בסבך צומח.
- זיהום: זיהום חופי הים ונחלי החוף בשמנים ובזפת.
- הפרעה ישירה: עומס אנשים ותנועת כלי רכב בחופי הים, ליד בריכות דגים, בריכות מלח ולאורך נחלים.
- מינים מתפרצים: התרבות טורפים דוגמת עורבים, תנים, שועלים ונמיות סביב בריכות דגים, בריכות מלח ומאגרים, מגדילה את לחצי הטריפה על דוגרי הקרקע, לעיתים באופן שאינו מאפשר להם להתרבות כלל.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

חופמי אלכסנדרי מוגדר כמין בסכנת הכחדה. הוא נפגע בעיקר מייבוש, זיהום והפרה של מקווי המים המתוקים ומהפרעות ישירות, התרבות מינים מתפרצים וזיהום בחופי הים. האוכלוסייה המקננת כיום בארץ היא קטנה מאוד ומרביתה מתקיימת בבתי גידול מלאכותיים, זוגות מעטים מקננים לאורך חופי ים המלח.

הגבלת תנועת אנשים ורכבים סביב בריכות מלח בערבה
- בכדי להעריך את מצבו של המין יש לקבל מידע מקיף ועדכני מאזור תפוצתו סביב ים המלח

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.