החסידה הלבנה מוגדרת כמין ש"עתידו בסכנה" (VU) בשל ירידה מתמשכת בגודל האוכלוסייה ובתחום התפוצה, בשילוב התאמה אזורית לכך שהאוכלוסייה המקננת בישראל היא אוכלוסיית שוליים בקצה גבול התפוצה העולמית של המין. גודל האוכלוסייה קטן מ- 50 פרטים בוגרים וקצב הירידה במספר הפרטים מוערך בלמעלה מ- 50% במשך 3 דורות (49.5 שנה). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדרה החסידה כמין "בסיכון נמוך" (NT). השינוי במעמד המין משקף החמרה במצב האוכלוסייה, כמו גם הבדלים בשיטות ההערכה.

בתי גידול	גידולי שדה ושדות בור, אזור חקלאי כפרי
סטטוס בארץ	מקיץ, חולף
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני, אירנו-טורני
תצורת נוף	מישורים ועמקים, מרחב כפרי
תצורות צומח	חקלאות - גידולי שדה, בתה, עשבוניים
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	מבנים וחורבות
סוגי מזון	חסרי חוליות, חולייתנים יבשתיים
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	גדול (מעל 1000 גרם)
גורמי סיכון	אינם ידועים

עוף גדול, ארך רגליים וצוואר, מן הבולטים והמוכרים שבעופות ארצנו.
החסידה ניכרת בלבושה הלבן, למעט אברות תעופה שחורות ופס עין שחור דקיק, מקורה ורגליה אדומים.
בתעופה בולט מאוד הניגוד שבין האברות השחורות לסוככות ולכל שאר חלקי הגוף הלבנים, הצוואר מתוח לפנים והרגליים בולטות מעבר לזנב.
החסידה שקטה בדרך כלל, אך בעונת הקינון מבצעת סדרה של נקישות מקור רעשניות, כשהראש והצוואר מופשלים לאחור על הגב.

חולפת במספרים גדולים באביב ובסתיו, חורפת שכיחה למדי ומקננת נדירה ברמת הגולן ולאורך בקעת הירדן.
החסידה קיננה בארץ בעבר הרחוק, אך הקינון הופסק והוא חודש שוב במהלך שנות ה- 1970. במהלך שנות ה- 1980 הגיע מספר הזוגות המקננים בארץ לכ- 15, מרביתם בגולן, אך מאז ניכרת ירידה הדרגתית ובשנים האחרונות עומד מספר המקננים על 5 - 6 זוגות, ושיעורי הצלחת הקינון שלהם נמוכים ביותר (סנדרה תורג'מן, בע"פ).

מקננת בנופים פתוחים, הכוללים בדרך כלל מקווי מים או בתי-גידול לחים, דוגמת שדות מושקים, אחו לח, גדות אגמים ובריכות. הקן הגדול בנוי מענפים וממוקם על גגות בתים, עמודי חשמל ועצים.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

• זו-ארץ, ש. 1990. קינון החסידה הלבנה בישראל. ארץ וטבע
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• , 2002. Willem Van den Bossche, Peter Berthold, Michael Kaatz, Eugeniusz Nowak and Ulrich QuernerEastern European White Stork populations: migration studies and elaboration of conservation measuresGerman Federal Agency for Nature Conservation 2002
• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.