גיבתון אדום-מקור

Emberiza caesia

גבתון אדום מקור מוערך כמין ש"עתידו בסכנה" (VU) בגלל ירידה מתמשכת בגודל האוכלוסייה ובתחום התפוצה. קצב הירידה מוערך כגדול מ- 10% במשך 3 דורות (10.8 שנים). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר הגבתון אדום-מקור כמין "בסיכון נמוך" (NT). השינוי במעמד המין משקף החמרה במצב האוכלוסייה.

בתי גידול	טרשים, בתה ים-תיכונית, בתת ספר המדבר, יער פארק וחורש פתוח
סטטוס בארץ	מקיץ, חולף
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני, אירנו-טורני
תצורת נוף	הררי
תצורות צומח	שיחייה, בתה
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח, בינונית
מיקום הקן	קרקע
סוגי מזון	חסרי חוליות, צמחי
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	נטיעות, הרס וקיטוע מקומות החיות, הצטופפות וסגירה של החורש הים תיכוני

גבתון בגודל בינוני, עדין ודק גזרה. הזכר בעל לבוש בולט: הראש אפור-כחלחל, הגרון ופס השפם בגוון חום-כתום והגחון בגוון חלודי בהיר. הנקבות והצעירים דהויים יותר ולבושם חום-אפור. למרבית הפרטים טבעת עין לבנה.
קריאת התעופה חדה וקצרה, 'צִיפּ'. השירה מלודית וערבה, מורכבת מסדרה של שריקות עולות ויורדות.
מחוץ לעונת הקינון מתלהק בקבוצות קטנות.

חולף שכיח בשתי עונות הנדידה ומקייץ מקנן נדיר למדי.
דוגר בשטחי בתה, גריגה וחורש דליל בחרמון, בגולן, בגליל המזרחי, בגלבוע ובהרי יהודה ושומרון דרומה עד לנגב הצפוני. ההתמעטות שלו מורגשת מאוד במרכז הארץ ובמערבה, ולמעשה הוא כיום שכיח למדי רק בגולן ובמורדות החרמון.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

• ישראלי, נ. ופרלמן, י. 2013. סיכום סקר עופות מקננים בחרמון. דו"ח מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.