גיבתון שחור-ראש

Emberiza melanocephala

גבתון שחור-ראש מוגדר כמין "בסכנת הכחדה" (EN) בשל הירידה המתמשכת בגודל אוכלוסייתו ובתחומי תפוצתו. השוואת הערכות גודל האוכלוסייה מצביעה על קצב ירידה של כ- 3% לשנה במהלך שני העשורים האחרונים, שהם למעלה מ- 20% במשך 2 דורות (7.2 שנים). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר הגבתון שחור הראש כמין "שעתידו בסכנה" (VU). ההחמרה במעמד המין משקפת המשך של מגמת נסיגת האוכלוסייה וצמצום שטחי המחייה.

בתי גידול	חרמון - יער ספר הררי, יער פארק וחורש פתוח, שיחייה מפותחת - גריגה
סטטוס בארץ	מקיץ, חולף
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	הררי, מישורים ועמקים
תצורות צומח	חורש, שיחייה
צפיפות צומח	בינונית, נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	עצים, שיחים
סוגי מזון	חסרי חוליות, צמחי
שיחור מזון	על הקרקע, על עצים ושיחים
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	הרעלות מחומרי הדברה חקלאיים, הרס וקיטוע מקומות החיות

גבתון בגודל בינוני הבולט בצבעיו ובשירתו הערבה והמסתלסלת.
לזכר ראש שחור, גחון צהוב עז וגב ערמוני ללא פספוס. הנקבות והצעירים חומים-אפורים ודהויים יותר.

מקייץ-מקנן נדיר ביותר וחולף במספרים קטנים. תפוצת הקינון מוגבלת כיום כמעט אך ורק לצפון הגולן ולמורדות החרמון (עד לרום 1650 מטר), וגם באזורים אלה מספר הפרטים ירד בצורה ניכרת. זוגות בודדים מקננים עדיין בשפלת יהודה, בבקעת בית נטופה ובמזרח הגליל.
עד לשנות השישים של המאה ה-20 היה מקייץ שכיח כמעט בכל החבל הים-תיכוני של ישראל. החל מסוף שנות ה- 1950 ניכרת מגמת הצטמצמות בתחומי התפוצה ובגודל האוכלוסיה, המין נעלם כמקנן ביהודה ושומרון, הכרמל ומערב הגליל. גם במזרח הגליל ובגולן הצטמצמה האוכלוסיה והפכה מקוטעת.

ירידה הדרגתית בשכיחותו של המין מובחנת החל משנות ה- 1950, ככל הנראה בגלל הרחבת שטחי חקלאות ונטיעות, כמו גם שימוש בקוטלי חרקים בחקלאות (פז 1986, Shirihai 1996). הגבתון נעלם כמקנן משטחים נרחבים בהם היה בעבר שכיח, ביניהם כמעט כל שטחו של הגליל, העמקים הצפוניים, צפון השומרון והרי יהודה.

האוכלוסייה שקיננה במרכז הארץ נפגעה ככל הנראה משינוי והרס מקומות החיות ומהשימוש בחומרי הדברה חקלאיים. שטח המחייה העיקרי של המין כיום בארץ הוא בצפון הגולן ומורדות החרמון. באזורים אלה הוא מאוים על ידי שינוי מקומות חיותו בעקבות פיתוח, ייעור ונטיעות חקלאיות בצפון רמת הגולן, פריצת דרכים, הכשרת מסלולי סקי ופיתוח מתקנים שונים בכתף החרמון.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

הגבתון שחור הראש הוא מין נודד המוגדר כמין בסכנת הכחדה בשל התמעטות אוכלוסייתו וצמצום דרמטי של תחומי תפוצתו. בעשורים האחרונים הוא נסוג ממרבית שטחי הקינון שלו ביהודה ושומרון ובגליל, וכיום הוא מקנן בעיקר בצפון הגולן ובחרמון. לאור הפיתוח המואץ המתוכנן ברמת הגולן, מומלץ לאתר שטחי מפתח בהם המין מקנן בצפיפות ולהבטיח את שימורם.

הגבתון שחור-ראש נפגע בעיקר מהרס וקיטוע שטחי בתה וחורש פתוח, כמו גם מהשימוש בקוטלי חרקים בחקלאות. מומלץ לשמר שטחי קינון איכותיים בצפון רמת הגולן, שהם כיום מקום החיות העיקרי של המין בארץ.

• ישראלי, נ. ופרלמן, י. 2013. סיכום סקר עופות מקננים בחרמון. דו"ח מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• שוחט, א., פרלמן, י., שני, א., עובדיה, ע., ישראלי, נ., פרלמן, ג. ואלון, ד. 2009. טיבוע ציפורים ארוך טווח בחרמון: תמורות בהרכב החברה ובדינאמיקה של אוכלוסיות.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.