בז שחור

Falco concolor

הבז השחור מוערך כמין ב"סיכון נמוך" (NT), בשל גודלה הקטן של אוכלוסייתו (כ- 200 פרטים בוגרים), בשילוב התאמה אזורית לאוכלוסיית שוליים בקצה גבול התפוצה העולמי. בנוסף, הוא מוגדר כמין בסכנת הכחדה עולמית ("עתידו בסכנה" - VU). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר הבז השחור כמין ש"עתידו בסכנה" (VU). ההטבה לכאורה במעמד המין אינה משקפת הטבה ממשית במצבו אלא בעיקר הבדלים בין המהדורות בשיטות העבודה וברמת המידע.

בתי גידול	מצוקים בחבל המדברי
סטטוס בארץ	חולף, מקיץ
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	סהרו-סינדי
תצורת נוף	מצוקים
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	מצוקים
סוגי מזון	חולייתנים יבשתיים
שיחור מזון	באוויר
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	פעילות מטיילים וגולשי מצוקים, פעילות מסוקים וכלי טיס באזורי הקינון, הפרעה ישירה מפעילות אדם

בז קליל, אלגנטי וארך כנף המקנן במדבריות צחיחים ומצוקיים, לעיתים בקרבה לחופי הים.
הבוגר אפור כהה-שחרחר, לבד מרגליו, טבעת העין והדונגית שלהן צבע צהוב עז.
בתעופה ניכר בצלליתו החדה והארוכה, ובנטייתו לגלוש בכנפיים חצי סגורות.
מתמחה בציד של ציפורים ועטלפים באוויר.

מקייץ ומקנן נדיר למדי בהרי אילת, בערבה, בהר הנגב ובמדבר יהודה צפונה עד נחל ערוגות (פרומקין ומן 1984, Shirihai 1996, גורן וגרניט 2014).

• גורן, מ. וגרניט, ב. 2014. סקר קינון בזים שחורים בחבל המדברי של ישראל, 2011-2014. דו"ח רשות הטבע והגנים ומרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• גרניט, ב., גורן, מ. ושני, א., 2011. סקר קינון בזים שחורים בנגב, דרום מדבר יהודה והרי אילת, סתיו 2011. דו"ח רשות הטבע והגנים ומרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• פרלמן, י., שוחט, א. ולבינגר, ז. 2009. סקר אטלס ציפורים בערבה סיכום שנת 2009. דו"ח מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.