בתי גידול | מצוקים בחבל המדברי |
סטטוס בארץ | יציב |
סטטוס קינון בארץ | מקנן |
אופי הנדידה | מין יציב |
רצועות זואוגיאוגרפיות | סהרו-סינדי, סודני |
תצורת נוף | מצוקים |
צפיפות צומח | נמוכה \ דלילה \ פתוח |
מיקום הקן | מצוקים |
סוגי מזון | חולייתנים יבשתיים |
שיחור מזון | באוויר |
גדלי גוף | בינוני (500 - 1000 גרם) |
גורמי סיכון | התנחלות רועי צאן ועדריהם בואדיות מצוקיים, פעילות מטיילים וגולשי מצוקים, ציד ולכידה |
בז בינוני עד גדול, הקטן בקבוצת ה"בזים הגדולים". על פי חלק מהחוקרים יש להכיר בו כמין נפרד, ואילו אחרים משייכים אותו כתת-מין קטן ובהיר של הבז הנודד (כך גם לפי BirdLife). צבעו אפור-כחלחל בגב ובחלקים העליונים, לראשו כיפה חומה ועורף אדמוני, בטנו וחזהו בצבע חולי, מנוקד בכתמים עדינים. ניזון בעיקר מציפורים שהוא צד באוויר, כולל בעיקר סיסים וסנוניות, אך גם יונים, קטות, קוראים, עפרונים ועוד.
יציב ומקנן בחבל המדברי: במדבר יהודה (צפונה עד לנחל קדרון לערך), בהר הנגב, במזרח הנגב והערבה ובהרי אילת. בחורף נצפה גם בנגב המערבי, בירושלים ובגוש דן.
כ- 100 זוגות קיננו בארץ בשנות ה- 1980, כשתחום התפוצה היה רחב יותר, וכלל גם את מזרח השומרון ומערב הר הנגב (Shirihai 1996).
בעשור האחרון לא נצפה מקנן במזרח השומרון, במערב הר הנגב ובאזורים הצפוניים והמערביים של מדבר יהודה (מרבית הזוגות במדבר יהודה מרוכזים כיום לאורך מצוק ההעתקים). על פי הערכה, מונה האוכלוסייה כיום 50 עד 60 זוגות.
במזרח השומרון ובחלקים המערביים של מדבר יהודה נפגע מנוכחות אדם, דוגמת פעילות רעייה על המצוקים והתנחלות רועים ועדריהם במערות ובנחלים המצוקיים. לא ברור מדוע נסוג ממערב הר הנגב. סביר שנפגע גם מלכידה ואיסוף לבזיארות, בעיקר של פרטים צעירים המשוטטים מחוץ לתחומי ישראל, אולם המידע על כך מועט.
עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.
הבז המדברי מוערך כמין הנמצא בסכנת הכחדה (EN), אוכלוסייתו קטנה מאוד ומוגבלת לאזורים מצוקיים ובלתי מופרים יחסית במדבר יהודה ובמזרח הנגב. בשני העשורים האחרונים ניכרת נסיגה של האוכלוסייה מהחלקים הצפוניים והמערביים של תחום התפוצה. מומלץ לבצע מחקר ללימוד גורמי האיום המאיימים על המין ולפתח תכנית שימור בהתאם.
תחומי השוטטות ודגם ניצול השטח של הבזים המדבריים, כמו גם גורמי האיום המשפיעים עליהם, אינם ידועים לנו די הצורך. מומלץ לבצע מחקר הכולל מעקב בעזרת משדרים בכדי לאסוף מידע על תחומים אלה.
עונת הקינון מאמצע פברואר עד ליולי. מקנן בכוכים במצוקים, בדרך כלל בערוצים קניוניים ובמצוק ההעתקים לאורך מדבר יהודה. מטיל 2 - 5 ביצים, בדרך-כלל ללא ריפוד, לעתים מטיל בקנים נטושים של עורבים ודורסים אחרים. משך הדגירה 28 - 30 יום והגוזלים פורחים בגיל 33 – 39 יום.
המפות המוצגות כאן מספקות מידע ויזואלי על תפוצת הקינון של המין בישראל בעבר ובהווה ואת השינויים בתפוסה ובצפיפות הקינון במהלך תקופת ההשוואה. לקריאה נוספת
ערכי צפיפות הקינון בעשור הנוכחי כפי ששוקללו מחוות הדעת של צפרים ומרישומי תצפיות במאגרי מידע.
ערכי צפיפות הקינון מבוססים בעיקר על הספר ציפורי ישראל (Shirihai 1996).
מפה המבטאת הבדלים בתפוצת הקינון של המין בין מפת הקינון של שנות ה- 1980 לבין הערכת הרבייה המשוקללת העכשווית. ערך שלילי - המין קינן בעבר במשבצת והוא אינו מקנן בה בהווה, ערך חיובי - המין לא קינן בעבר במשבצת והוא מקנן בה בהווה, אפס - אין שינוי בתפוסה.
מפה המבטאת את השינויים בשפע היחסי של המין בכל אחת ממשבצות תחום התפוצה, בין מפת הקינון של שנות ה- 1980 לבין הערכת הרבייה העכשווית המשוקללת. ערכים שליליים - ירידה בשפע, ערכים חיוביים - עלייה בשפע, אפס - אין שינוי בשפע.
נדירות | |
פגיעות | |
אטרקטיביות | |
אנדמיות | |
המס' האדום | |
פריפריאליות | |
ערך IUCN | |
הגדרת סיכון | |