דורס לילה גדול המזכיר אוח במבנהו הרחב ובגווניו החומים. מאכלס בתי גידול לחים וניזון בעיקר בדגים שהוא צד בצלילה שטוחה לעבר המים.

עד לתחילת המאה ה-20 הייתה הקטופה יציבה בגליל, בגולן, בצפון עמק הירדן ובעמקים הצפוניים. האוכלוסייה מוערכת בכמה עשרות פרטים לפחות. לא נאספו נתונים על ביולוגית הקינון של המין בארץ, אך ההשערה היא שאוכלוסייה זו הייתה יציבה ומקננת. התצפיות האחרונות הן מבית-זרע ומחמת-גדר בשנים 1974–1975 (פז 1986, Shirihai 1996).

לקטופה תפוצה נרחבת בדרום-מזרח אסיה, אך לתת-המין המערבי (K. z. semenowi) תפוצה שרידית ומקוטעת, ובאזורנו הוא מוכר כיום רק במספר אתרים בדרום טורקיה.

בסוף המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20 נפגע המין מאיסוף של פרטים רבים לאוספים מדעיים, אך עיקר הפגיעה באוכלוסייה התרחשה בעקבות שינוי והרס בתי הגידול הלחים בצפון, דוגמת ייבוש ביצת החולה, שאיבת מי נחלים בגליל ובגולן והטיית מי מעיינות למאגרים.

הסיכויים שהקטופה תשוב לקנן באזורנו באופן טבעי הם קלושים, כי האוכלוסייה שקיננה באזורנו הייתה בגבול התפוצה המערבי של המין ואוכלוסיות סמוכות דוגמת לבנון וירדן ככל הנראה נכחדו גם הן (Birdlife 2017). המין אינו מומלץ להשבה לטבע בישראל בשלב זה, וזאת לאור הערכה שסיכויי ההצלחה של פרויקט השבה אינם גדולים, בגלל הניתוק מאוכלוסיות אחרות, המספר המצומצם של אתרים העשויים להתאים לקינון ולהתבססות המין בצפון הארץ, ומצב המים כיום בנחלי הגליל והגולן.

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.