שחף צהוב-רגל

Larus michahellis

שחף צהוב-רגל מוערך כמין ב"סיכון נמוך" (NT), בשל גודלה הקטן של אוכלוסייתו (כ- 80 פרטים בוגרים), בשילוב התאמה אזורית לכך שאוכלוסייתו נמצאת בתהליך התפשטות ושהיא הייתה מאז ומעולם אוכלוסיית שוליים בקצה גבול התפוצה העולמי. במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר השחף צהוב הרגל כמין ב"סכנת הכחדה חמורה" (CR). ההטבה במעמד המין משקפת גידול באוכלוסייתו והתפשטות שלה למרכז הארץ ובמיוחד לגוש דן.

בתי גידול	איים בים, בריכות מלח, מקווי מים בעלי גדה רדודה בוצית או עשבונית
סטטוס בארץ	יציב
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	מין יציב
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	בתי גידול לחים, גופי מים מתוקים, בריכות מלח, איים בחוף הים
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	קרקע
סוגי מזון	אוכלי כל
שיחור מזון	במים, על הקרקע
גדלי גוף	בינוני (500 - 1000 גרם)
גורמי סיכון	אינם ידועים

יציב ומקנן במספרים קטנים במישור החוף הצפוני, באזורי בריכות ומאגרים הסמוכים לחוף ובאיים קטנים בים. בשנים האחרונות החל לקנן גם בגוש דן.
גודל האוכלוסייה המוערך באזורים השונים: 10 - 20 זוגות בחוף ראש הנקרה ועכו, 10 - 12 זוגות בחוף הכרמל, כ- 10 זוגות בתל אביב, 1 - 3 זוגות ביבנה ואשדוד.

התגלה לראשונה כמקנן ב-1951. בשנות ה- 1970 וה- 1980 קיננו 5–12 זוגות באיים מול ראש הניקרה ובין עתלית למעגן-מיכאל (פז 1986, Shirihai 1996).

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.