נחליאלי צהוב

Motacilla flava

הנחליאלי הצהוב מוערך כמין ש"עתידו בסכנה" (VU) בגלל המספר הזעום של פרטים המקננים בתחומי ישראל (פחות מ- 50), בשילוב התאמה אזורית לכך שהאוכלוסייה המקננת בישראל היא אוכלוסיית שוליים בקצה גבול התפוצה העולמית של המין. במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר הנחליאלי הצהוב כמין "בסכנת הכחדה חמורה" (CR). השינוי במעמד המין אינו משקף שינוי ממשי בתפוצת המין, אלא הבדלים בין המהדורות בשיטות ההערכה.

בתי גידול	בריכות, מאגרים ומקווי מים המוקפים בסבך צמחיה, מקווי מים בעלי גדה רדודה בוצית או עשבונית
סטטוס בארץ	מקיץ, חולף
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	בתי גידול לחים, גופי מים מתוקים, ביצות
תצורות צומח	סבך ביצה וגדות נחלים
צפיפות צומח	בינונית, נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	קרקע, סבך גדה/צמחיה צפה
סוגי מזון	חסרי חוליות
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	ייבוש ופגיעה בביצות ובמקווי מים, הרס וקיטוע מקומות החיות

ציפור שיר קטנה ועדינה, בגווני צהוב-ירוק-חום, בעלת גוף צר ומאורך, זנב ארוך ומקור עדין ודק המשמש לתפיסת חרקים קטנים.
הזכרים ניכרים בצבע צהוב עז של החלקים התחתונים, בגב חום-ירוק ובדגמי ראש ברורים (המשתנים בין תתי המין הרבים) ואילו הנקבות אחידות ודהויות יותר. מבלה את מרבית זמנו בהליכה או בריצה על הקרקע, שם הוא גם מוצא את עיקר מזונו.
תת המין המקנן בארץ הוא נחליאלי צהוב שחור-ראש (M. f. feldegg).

מקייץ-מקנן נדיר ביותר בעמק החולה, צפון הכנרת ובקעת הירדן. הקינון במרבית האזורים הוא ספורדי ולא רציף.
נתגלה כמקנן בישראל ב-1951, כשנצפו 8 זוגות באחו נחל עינן שבעמק החולה (זהבי 1957). ייבוש החולה וביצות נוספות פגע בנחליאלים, אך התאוששות מסוימת נרשמה בתחילת שנות ה- 1980, כשמספר הזוגות המקננים בשמורת החולה הגיע ל-15 (גורני 1983) וזוגות נוספים נראו בקיץ בצפון הכינרת, עמק בית-שאן, חוף הכרמל, עמק שורק ובקעת באר-שבע (Shirihai 1996).
בשנים האחרונות ירד מספרם של הזוגות המקננים בחולה, ועל פי הערכה מספר הזוגות המקננים בכל הארץ עומד על כ- 10.

גדות מקווי מים עם צומח עשבוני נמוך באקלים ים-תיכוני. מקנן בסבך נמוך על הקרקע ובשוליים של גופי מים מתוקים. במהלך הנדידה עוצר במגוון של בתי גידול, כולל שדות שלחין, כרי מרעה וכתמי עשב במדבר.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

איסוף מידע וניטור – עריכת סקר באתרי הקינון הפוטנציאלים לצורך אומדן מדוייק יותר של גודל האוכלוסיה והגורמים המשפיעים עליה.
- שימור מקומות החיוּת – שיקום ושימור של שטחי אחו לח בעמק החולה, בקעת בית צידה ואתרים דומים.

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.