שחפית גמדית

Sterna albifrons

השחפית הגמדית מוגדרת כמין "בסכנת הכחדה" (EN) בשל הצמצום שחל בשטח תחום המחייה שלה בארץ. הירידה מוערכת בלמעלה מ- 80% במשך 3 דורות (32.7 שנה). מאידך, האוכלוסייה המקננת בישראל מהווה חלק מאוכלוסייה נודדת גדולה יותר, מה שעשוי להקנות לה יתירות ("אפקט הצלה"). - במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדרה השחפית הגמדית "בסיכון נמוך" (NT). השינוי במעמד המין משקף צמצום משמעותי של תחום התפוצה, בנוסף לתלות של המין במאמצי שימור ובממשק פעיל.

בתי גידול	בריכות מלח, מקווי מים בעלי גדה רדודה בוצית או עשבונית
סטטוס בארץ	חולף, מקיץ
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	בתי גידול לחים, בריכות מלח, חוף ים חולי, גדה חשופה \ עשבונית
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	קרקע
סוגי מזון	דגים
שיחור מזון	במים
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	ייבוש ופגיעה בביצות ובמקווי מים, הפרעה ישירה מפעילות אדם, לחצי טריפה מוגברים מצד מינים פולשים ומתפרצים

הקטנה שבמיני השחפיות הנצפים בישראל, כל גודלה כגודל בולבול והיא ניכרת בנקל במצחה הלבן, במקורה וברגליה הצהובים. מעופה מהיר ותזזיתי ובשעת ציד היא מרפרפת במהירות בנקודה אחת, מדי פעם צונחת בתלילות לעבר דגיג במים, ומיד שבה ונוסקת בזריזות מופלאה. נודדת למרחקים ארוכים, האוכלוסייה הישראלית חורפת ככל הנראה במזרח אפריקה.

מקייצת מקננת נדירה וחולפת שכיחה למדי, בעיקר לאורך חופי הים התיכון ומפרץ אילת.
נתגלתה לראשונה כמקננת בישראל ב- 1953 בעת ייבוש אגם החולה, והחל משנות ה- 1970 בבריכות המלח בעתלית. מספר הזוגות בעתלית טיפס בהדרגה מזוגות בודדים לכדי 100 - 250 בשנות ה- 1980 וה- 1990 (יוסי אשבול בע"פ) ובמקביל באותן שנים היא קיננה במספרים קטנים גם בעמק החולה, צפון הכנרת ועמק יזרעאל (Shirihai 1996). ניסיונות קינון מעטים לאורך חופי הים התיכון הסתיימו לרוב בכשלונות בגלל הפרעות אדם.
כיום מקננת באופן סדיר במושבת קינון בבריכות המלח בעתלית ומושבות לוויין קטנות נוספות בבריכות דגים ובמאגרים בחוף הכרמל. האוכלוסייה המקננת מגיעה ארצה במהלך אפריל ועוזבת באוגוסט-ספטמבר.
כ- 1,000 זוגות מקננים נצפו בלגונת בארדוויל בצפון סיני בשנות ה- 1970 וה- 1980.

מקננת בחופים חוליים או בשולי דרכי עפר ועל שרטונות חול ובוץ בבריכות ובמאגרים.

האוכלוסייה המקננת בחוף הכרמל מונה כ- 200 עד 260 זוגות.

קינון השחפיות הגמדיות מרוכז כיום כמעט כולו במושבה מרכזית אחת בבריכות המלח בעתלית. עובדה זו כשלעצמה מעמידה את המשך קיומו של המין בארץ בסכנה. לבריכות המלח אין מעמד סטטוטורי מחייב, וחלק מהן עשוי לעבור הסבה ופיתוח. בנוסף, המושבה נפגעת לעיתים מטורפים דוגמת שועלים ותנים, וכן ממחלות דוגמת נגיף ניוקסל (גולדשטיין, כיאט והצופה 2017).

אי הקינון בבריכות המלח בעתלית נמצא תחת ניטור מתמשך, הוא הוגדל והוגבה כדי למנוע הצפות של הקינים וכן גודר כדי למנוע חדירת טורפים. ניסיונות להשיב את השחפיות לקנן בחופי הים התיכון לא צלחו.

השחפית הגמדית היא מין נודד המוגדר בסכנת הכחדה בשל גודלה המצומצם של אוכלוסייתה והתלות שלה בגורמים מלאכותיים ובממשק פעיל. מרבית אוכלוסיית המין בארץ מרוכזת בבריכות המלח בעתלית המהוות שטח תעשייתי פרטי. בעבר תועדו מושבות קינון גדולות בחופי צפון סיני, אך אין בידנו מידע עדכני באשר למצבן.

מומלץ להמשיך בניטור ובכל מאמצי השימור המבוצעים כיום, בכדי להבטיח את עתידו של המין בארץ, המקנן כיום בשטחים שאין להם מעמד סטטוטורי המחייב שימור.

• הצופה, א. ומירוז, א. 2009. קינון שחפיות בישראל - תמונת מצב והמלצות לממשק. מסמך פנימי של רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• ריבק, א., כיאט, י., גולדשטיין, ע., והצופה, א. 2017. קינון שחפיות בחוף הכרמל - סיכום עונת 2017.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.