שחפית ים מוערכת כמין ש"עתידו בסכנה" (VU) בהסתמך על צמצום תחום התפוצה ומספר מושבות הקינון, כשעיקר האוכלוסייה המקננת כיום בארץ מרוכזת במושבה אחת בחוף הכרמל. קצב הירידה בשטח המחייה מוערך כגדול מ- 50% במשך 3 דורות (34.5 שנים). מאידך, האוכלוסייה המקננת בישראל מהווה חלק מאוכלוסייה משוטטת גדולה יותר, מה שעשוי להקנות לה יתירות ("אפקט הצלה"). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוערכה שחפית הים כמין "בסיכון נמוך" (NT). ההחמרה במעמד המין נובעת מצמצום תחום התפוצה וירידה במספר מושבות הקינון, למרות שהמספר הכללי של זוגות מקננים לא ירד וכנראה אף עלה בשני העשורים האחרונים.

בתי גידול	איים בים, בריכות מלח, מקווי מים בעלי גדה רדודה בוצית או עשבונית
סטטוס בארץ	מקיץ, חולף
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	בריכות מלח, איים בחוף הים, בתי גידול לחים, גופי מים מתוקים, גדה חשופה \ עשבונית
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	קרקע
סוגי מזון	דגים
שיחור מזון	במים
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	ייבוש ופגיעה בביצות ובמקווי מים

הנציגה הטיפוסית והשכיחה של הסוג שחפית בישראל, והיחידה המקננת בארץ במספרים ניכרים.
שחפית קטנה יחסית ועדינת גוף, גבה אפור בהיר וגחונה לבן. בלבוש הקיץ הרגליים אדומות, המקור אדום עם קצה שחור.
הכנפיים ארוכות, צרות ומחודדות, הזנב ארוך וממוזלג. בשעת ציד עפה במעגלים או מרפרפת במקום ואז צוללת לתוך המים.

חולפת שכיחה בשתי עונות הנדידה. מקייצת ומקננת במספר מושבות, הגדולות ביותר ממוקמות בחוף הכרמל, והיתר באיי ראש הנקרה ובעמק החולה. גודל האוכלוסייה המקננת עומד על כ- 1,000 זוגות.

דוגרת מושבתית בחופי ימים או באגמים ובריכות בפנים היבשת. המושבה ממוקמת על איים סלעיים, שרטוני בוץ וחול או בחופים בלתי מופרעים. הקן גומה רדודה בקרקע, או מוגבה מעט על ערימת חצץ או חלוקי אבן (במיוחד כשמקננת במים רדודים).
זוגות בודדים או מספר זוגות מאמצים לעיתים לקינון רפסודות, מצופים, צינורות וכד' במקווי מים יבשתיים דוגמת בריכות דגים ומאגרים.

הפרעות אדם ישירות, דוגמת מטיילים ברכבי שטח וברגל (בחופים ובמאגרים), פעילות סירות ודייגים סביב איים בים.
- במקווי מים מלאכותיים נפגעות משינויי מפלס מהירים הגורמים להצפת הקינים או לחשיפתם לטורפים.
- טריפה מוגברת על ידי מינים פולשים ומתפרצים דוגמת תנים, נמיות, שועלים ועורבים.

בשנים האחרונות נערך ניטור מסודר של כל אתרי הקינון. מושבת הקינון הגדולה ביותר היא בבריכות המלח בעתלית, שם הוגדל אי הקינון והוקף בגדר בכדי למנוע הצפה של הקינים וחדירת טורפים למושבה. במספר אתרים נוספים, דוגמת שמורת החולה, נבנו איי קינון מלאכותיים.

• הצופה, א. ומירוז, א. 2009. קינון שחפיות בישראל - תמונת מצב והמלצות לממשק. מסמך פנימי של רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• ריבק, א., כיאט, י., גולדשטיין, ע., והצופה, א. 2017. קינון שחפיות בחוף הכרמל - סיכום עונת 2017.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.