ינבוט המסקיטו

Prosopis juliflora

עץ בגובה עד , לעיתים קרובות בעל מספר גזעים היוצרים מבנה שיחי עם ענפים היורדים כלפי הקרקע. הצמרת רחבה ושטוחה. בבסיס פטוטרת העלה יש זוג קוצים מעוצים באורך עד כ-. העלים מנוצים פעמיים, כל סעיף נושא 12-20 עלעלים, אורכו 6-; העלעלים נגדיים, מוארכים, אורכם 5-, רוחבם 1.5-, ראשם קהה, צידם העליון קרח וצידם התחתון מעט שעיר. הפרחים קטנטנים, בצבע צהבהב עד ירקרק, נישאים על אשכול גלילי באורך כ-. הפרי תרמיל באורך 12- וברוחב כ-, צבעו חום והוא מעט פחוס בין הזרעים; מכיל 10-20 זרעים מוארכים שאורכם עד ורוחבם 2-, צבעם חום. הפריחה מחודש אפריל עד אוקטובר. חשוב להדגיש כי לישראל הובאו לפחות עוד 5 מיני ינבוט זרים לצורך נטיעות, ביניהם ינבוט לבן. מיני הינבוט מכליאים ביניהם ויוצרים בני כלאיים פוריים ואוכלוסיות כלאיים פולימורפיות. תופעה זו שכיחה ומקשה מאוד על זיהוי מיני הינבוט, עד כדי כך שהבוטנאים נאלצו להשתמש במונח של "קומפלקס ינבוט המסקיטו".

מקסיקו עד צפון אמריקה הדרומית (אקוודור וצפון פרו).

ינבוט המסקיטו הובא לישראל כצמח נוי וייעור ונמכר במשתלות ברחבי הארץ. מועד חדירתו לארץ לא ידוע. ככל הנראה הובא לאחר קום המדינה.

ינבוט המסקיטו הוא צמח מאוד גמיש בדרישותיו, הוא עמיד למליחות קרקע גבוהה וליובש. גדל על קרקעות חוליות או כבדות במישורים, מסוגל לצמוח על קרקעות רוויות מים או יבשות. מערכת שורשיו חודרת לעומק עד 15-, ומתפרסת גם בצורה אופקית, בעומק רדוד מאוד. צריכת מי הקרקע על ידיו גבוהה, ובאזורים בהם הוא פולש חלה ירידה במפלס מי התהום. מחקר שנערך בדרום אפריקה חישב כי פינוי הינבוט באזור בו הוא פולש מאפשר לחסוך 70 מ"ק מים לחודש ל-10 דונם (הקטר). הריבוי באמצעות זרעים או ווגטטיבי באמצעות לבלוב מהשורשים. העץ מסוגל להתחדש מהר לאחר שריפה ורעייה כבדה, תוך יצירת חוטרים רבים. הוא בעל תכונות אללופטיות מובהקות באמצעות עליו ותרמיליו. הפרטים מתחילים לפרוח בדרך כלל בגילאים 3 עד 5, לעיתים יותר, בהתאם לתנאי בית הגידול, אך מחקר הראה כי זריעים של אוכלוסייה פולשת במאוריטניה החלו לפרוח כעבור 2 עד 3 חודשים בלבד לאחר הנביטה. תכונה זו מראה כי קצב התפתחותו הביולוגית מחוץ לאזור תפוצתו הטבעי, עלול להשתנות באופן מהותי ולהאיץ את מהירות הפלישה. כמות הזרעים הנוצרת בכל עץ גדולה במיוחד. ההפצה באמצעות מים זורמים או בעלי חיים הצורכים את התרמילים ומפיצים את הזרעים בהפרשותיהם הרחק מנושאי הזרעים. העברה של הזרעים במערכת העיכול של בעלי חיים מגבירה את שיעורי נביטתם. באזורנו גמלים ועזים מהווים גורם פעיל בהפצתם. שיעור הישרדות הזריעים גבוהה הודות להתפתחות מהירה של השורש החודר לעומק הקרקע. נתונים חדשים על קצב התפשטות מוקדי פלישה באזור הצחיח של דרום אפריקה מצביעים על קצב פלישה של 18% בשנה, כלומר הכפלת השטח הנגוע תוך 4.5 שנים. מחקר שנערך לאחרונה באתיופיה מדד את מהירות הפלישה של ינבוט באזור זה והראה כי היא מגיעה ל-3.48 קמ"ר בשנה.

באזורנו ינבוט המסקיטו פולש לאורך ערוצי נחלים ובצדי דרכים באזור הצחיח וצחיח למחצה. בעשור האחרון התבססו והתרחבו מוקדים חדשים שלו בצפון הנגב, למשל בשמורת נחל בשור, נחל עשן ונחל פטיש. מגמה זו מחייבת מעקב הדוק כיוון בחינת דפוסי הפלישה שלו בירדן ובישראל הראתה כי העץ מתפשט במהרה לאורך נחלי איתן, הרבים יותר בצד הירדני של בקעת ים המלח והערבה. ההופעה בשנים האחרונות של מוקדים קטנים אך צפופים, בערוצים של נחלי אכזב בצפון הנגב, מעלה חשש כי מין זה מסוגל לפלוש גם בערוצי נחלים ללא זרימה ברוב ימות השנה. יש מוקדים שלו בכמה שטחים מוגנים לאורך בקעת הירדן ובערבה, כגון שמורת גאון הירדן-חמדיה בעמק בית שאן, ושמורת יוטבתה בדרום הערבה. פרטים של ינבוט המסקיטו צמחו בתקופה האחרונה לאורך כבישים בבקעת ים המלח ובנגב. מוקדים אלו עדיין קטנים מאוד.

ערוצי נחלים וצדי דרכים באזור הצחיח למחצה והצחיח.

ינבוט המסקיטו יכול ליצור סבך צפוף הדוחק את מיני הצמחים המקומיים כתוצאה מהשפעה משולבת של שלושה גורמים הצללה, אללופתיה וצמצום מאגר מי הקרקע. תופעה זו צפויה בעיקר לאורך ערוצי נחלים בהם העץ יוצר עומדים צפופים, הדומים לאלה שכבר קיימים בנחלי עשן ופטיש. לצד הפגיעה במגוון הביולוגי ובתפקוד המערכות האקולוגיות שתועדו במחקרים רבים, חשוב לדעת כי ההשלכות של התפשטות ינבוט המסקיטו גרמו במדינות רבות באפריקה לנזקים עצומים לחקלאות ולבריאות האדם שטחי מרעה המתכסים בצמח אינם ניתנים יותר לשימוש בגלל פציעת הצאן והבקר על ידי הקוצים הגורמים לחתכים ולזיהום בפה, ולעיוורון. פציעות נגרמות גם לבעלי העדרים ולחקלאים. היקף התופעה הגיע למימדים כאלה ששטחי מרעה גדולים, ואף כפרים שלמים במזרח אפריקה ננטשו בעקבות התפשטות הינבוט, המכונה שם "עץ השטן". מחקר שפורסם ב-2017 הראה שיתושים מקומיים במאלי (מערב אפריקה) נזונים מהצוף של פרחי העץ. הסרת התפרחות מהעצים הביאה לצניחה של 60% בגודל האוכלוסייה המקומית של היתוש מפיץ המלריה באותו אזור.

כריתה לבדה אינה יעילה ואף עלולה להקשות על המשך הטיפול עקב התחדשות מהירה מהגדם. ריסוס על העלווה עם קוטלי עשבים הקיימים בישראל אינו יעיל, אך בימים אלה נבחן בדרום-אפריקה חומר הדברה חדש המרוסס מהאוויר על ריכוזים גדולים של עצים בוגרים. בארץ נוטרלו פרטים בכריתה-מריחה עם triclopyr (גרלון). בהיותו ממשפחת השיטיים, ינבוט המסקיטו עשוי להיות רגיש מאוד ל-aminopyralid, אותו אפשר ליישם בשיטת חתך וזילוף. באי אסנשן באוקיאנוס האטלנטי הדרומי נערכו ב-1997 ניסיונות של טיפול ביולוגי עם שני מינים של חיפושית, אך ללא השפעה משמעותית. ניסו לקדם טיפול ביולוגי נגד מיני ינבוט אחרים, אך טיפול ביולוגי נגד ינבוט המסקיטו לא קודם כיוון שהוא מספק בין 70% ל-90% מכלל העץ לבערה באזורים של מרכז אמריקה, של הסהל ושל הודו.

לאור הקצב המהיר של פלישתו והנזקים הפוטנציאלים הנגרמים על ידו עץ זה מומלץ לפעול לביעור המוקדים שהתבססו לאורך ערוצי נחלים ובצדי דרכים. מומלץ, למרות היתרונות הגנניים שלו, להפסיק להשתמש בו לייעור, בלימנים, ולגינון.

ינבוט המסקיטו הינו המין הפולש הנפוץ מבין כל המינים מהסוג ינבוט. הוא פולש על פני 1.2 מיליון דונם באזור הצחיח של מערב וצפון-מערב אוסטרליה. בדרום אפריקה ינבוט המסקיטו פולש על פני 18 מיליון דונם, בעיקר במחוז הכף הצפוני. הוא העץ הפולש העיקרי בקניה, סומליה, אתיופיה, גאנה, מאלי, ובמדינות נוספות בדרום, מזרח ומערב אפריקה. הוא אחד העצים הפולשים ביותר בהודו. מוכרז כפולש באיחוד נסיכויות המפרץ, באי אסנשן באוקיאנוס האטלנטי, באי ראוניון באוקיאנוס ההודי ובאיי הוואי.