כף-חתול שרועה

Aeluropus littoralis

עשב מרעה ומספוא פוטנציאלי בשטחים מלוחים.

כף-חתול שרועה גדלה במלֵחות בקעת הירדן, הערבה, הנגב ומישור החוף. ב-2017 תועדה גם באתר יחיד בגולן (אחו נוב). היא מצויה גם במלֵחות החוף של צפון סיני. מרבית האתרים נמצאים בגלילות הבקע ובמיוחד בערבה – במלֵחות סדום, נאות הכיכר, נחל גדרון ליד חצבה ובמלֵחת ספיר. אוכלוסיות נוספות גדלות בשטחי מלֵחה לחופי ים המלח ובשולי מדבר יהודה (עין בוקק). בבקעה התחתונה ישנם כמה אתרים במלֵחת ואדי מלחה. שני אתרים נרשמו גם בבקעה העליונה – בעמק בית שאן ובבקעת כנרות. בנגב הצפוני גדל הצמח בעיקר במעיינות מצוק הצינים – בעין עקב ובעין זיק. בגלילות מישור החוף הוא גדל בעמק עכו (מלֵחות הנעמן והקישון), בחוף הכרמל (שפך נחל אורן, עינות תמסח) ובשרון באחו בנימינה. נצפה פעם אחת בעבר גם בפלשת, ליד פלמחים.

מצויה בבתי-גידול מלוחים ולחים, בשטחי מלֵחה מוצפים לפרקים ובגדות נביעות ופלגים של מים מליחים, לעתים בחברה של קנה מצוי, בחגורה חיצונית בתנאים מלוחים מאלה המתאימים לקנה. אינה גדלה בקרקעות מלוחות מדי או יבשות.

ראה כף-חתול זוחלת.

* גדל כיום ב-9 גלילות מתוך 10 שהיה ידוע בהן בעבר. לצמח כושר ריבוי מצויין, ובהינתן התנאים המתאימים הוא משגשג ומתפשט. באתרי גידולו הוא יוצר לעתים משטחי עשב צפופים. האיום על האוכלוסיות נובע מסכנת שינוי התנאים בבית-הגידול. שטחי המלֵחות הגדולים בצפון ובדרום ים המלח והנביעות בשוליהן הופרעו מאוד בעשרים השנה האחרונות עקב הסבת שטחים לחקלאות ושאיבת המים מהמעיינות. כתוצאה מכך נעלמו או פחתו הזרימות של מים מליחים, שגדותיהם היוו בית-גידול טיפוסי של כף-החתול השרועה, ומפלסי המים ירדו ושטחי מלֵחה הם יותר יבשים כיום מאשר בעבר. בעמק עכו נעלמה למעשה מלֵחת הקישון, וגם מצבה של מלֵחת עכו אינו טוב.
* האוכלוסיות מקוטעות זו מזו על פי דגם הקיטוע של המלֵחות ובתוך שטח מלֵחה מסוים – בהתאם לדגם המרחבי של פריסת שטחים לחים ומלוחים או גדות של זרימות.
* המין מוגן בארץ בשמורות מצוק הצינים בנגב וואדי מלחה בבקעה התחתונה.
* הצמח רחב-תפוצה בעולם, ואין נשקפת לו ככל הנראה סכנה עולמית.

שימור שטחי מלֵחה לחים בדרום ים המלח בכיכר סדום. שיחזור זרימות מים מהנביעות של שולי מלֵחת נאות הכיכר.

תפוצת המין כוללת את דרום אירופה, צפון אפריקה, המזרח התיכון, ומרכז אסיה עד סין ומונגוליה. גדל בכל מדינות המזרח התיכון למעט מצריים.

כף החתול השרועה הוא דוגמה לעשב דגני רב-שנתי עם יכולת התרבות והתפשטות מוצלחת, אך עם דרישות אקולוגיות מאוד ייחודיות לצירוף של בית-גידול לח עם מליחוּת נמוכה עד בינונית. בתי-גידול אלה במלֵחות המדבריות ובמלֵחות החוף נפגעו מאוד ב-20 השנים האחרונות, וכתוצאה מכך נמצא הצמח בארץ כיום במעמד של איום, אף שברמה העולמית כנראה אינו מצוי בסיכון. כיוון שמתועדים מעל 30 אתרים הוחלט ב-2020 לשנות את מעמד המין לעל סף איום.

ויזל, י. ואגמי, מ. 1979. צמחי מלֵחה בישראל. הוצאת המדור לאקולוגיה.
פולק, ג. 1967. אאוטאקולוגיה של כף-החתול השרועה. עבודת גמר. המחלקה לבוטניקה, אוניברסיטת תל-אביב.