אבגר צהוב

Agrimonia eupatoria

ברפואה עממית באירופה – למחלת כבד. שימש להכנת צבע צהוב.

גדל בעבר בנחל עמוד עליון בגליל העליון ובנחל סער בגבול החרמון והגולן.
נאסף בישראל לראשונה בשנות ה-20 על-ידי נח נפתולסקי ועל-ידי אלכסנדר אייג ומיכאל זהרי בנחל עמוד עליון. מאז לא נצפה שם, וכנראה נכחד. נאסף למרגלות החרמון ב1983- בתעלת מים ליד נחל סער ליד עין קיניה, אך מאז 1990 לא נמצא שנית.

גדות נחלים ומעיינות, שקעים לחים עם מים זכים וצלולים בשולי חורש, בהרים מעל 600 מטר.

זהו סוג צפוני, הכולל 15 מינים הגדלים בחלקים הממוזגים הצפוניים של כדור הארץ (בצפון אמריקה, באירופה, ובאפריקה). הסוג שייך לקבוצה של סוגים המאפיינת את האזור האירו-סיבירי.
אין באזורנו כל מין נוסף של אבגר. האבגר הצהוב מהווה בישראל נציגות דרומית קיצונית של קבוצה צפונית מובהקת, הקשורה ללחות רבה ולגשמי קיץ. על כן הוא נמצא בארץ רק ליד מעיינות או נחלים באזורים קרירים.

מין זה נצפה בארץ פעמים ספורות ולא נצפה מאז 1990.

מומלץ לעקוב ולראות האם המין יופיע שוב בארץ. 

באזור האירו-סיבירי, הים-תיכוני והאירנו-טורני. זהו מין רחב-תפוצה ביותר, ותפוצתו כוללת את כל אירופה, ארצות הים התיכון הצפוניות, מערב אסיה ומרכזה עד סין. אבגר צהוב גדל באירופה בבתי-גידול טחובים שאינם קשורים דווקא למקווי מים – שקעים או תת-יער פתוח. לעומת זאת גדל האבגר באזור הלבנט – ישראל, סוריה, לבנון וקפריסין – רק ליד מקווי מים. התת-מין שאותר בישראל גדל באירופה ובארצות הים התיכון, וחודר למערב אסיה עד הרי הקווקז והרי הזגרוס.

זהו עשב רב-שנתי שנצפה פעמים ספורות מישראל, וכל אתריו נעלמו. בשל היותו מין פריפריאלי צפוני וההרס של בית-גידולו הנדיר,
מומלץ לעקוב אחר הופעה מחדש באתרים שנכחד מהם.

אייג, א. 1926. תוספת לידיעת הצמחייה של ארץ ישראל. תל אביב. עמ' 21.
כהן, ע. ושמידע, א. 1988. צמחים נדירים בישראל – המבוקש מגיא הטחנות, אבגר צהוב. טבע וארץ ל': 9.