ברוש מצוי

Cupressus sempervirens

הברוש נזכר בתנ"ך כעץ לבניית אוניות, לייצור כלי נגינה ולבניין בית המקדש, אך זיהויו עם הברוש בן זמננו אינו ודאי. לפנים היה הברוש עץ נפוץ בארץ, ויעידו על כך קורות הברוש הרבות שנמצאו בחפירות בהרודיון, במצודת קיפרוס ליד יריחו ובמסגד אל-אקצה. בגלל ערכו הגדול כעץ בנייה נכרתו הברושים, והעץ נכחד כמעט לחלוטין מהבר בארץ.
מהעלים מופק שמן המשמש להכנת בשמים, סבון ועוד. שימוש חשוב הוא כשובר רוח בגבולות פרדסים, מטעים וחלקות חקלאיות. במערב אגן הים התיכון הוא משמש כתרופה נגד שיעול. ברפואה העממית הערבית בארץ משתמשים במים שבישלו בהם את האצטרובלים הכדוריים לטיפול בבעיות שיניים וחניכיים ולטיפול בסוכרת.

עד סוף שנות השבעים לא היה ידוע על ברושי בר בארץ-ישראל המערבית. ב-1979 גילה שוקה רווק בגליל העליון בסדקי מצוק במדרון הדרומי של נחל בצת, ברום 400 מטר, ברושים טבעיים עם ענפים אופקיים. בצד שני עצים צעירים שגובהם 3 מ', הנושאים אצטרובלים, נמצא גדם רחב כרות, שמספר טבעותיו כ-530! עובדה זו רומזת לאפשרות שהברושים של נחל בצת הם עצי בר. מצד שני, מכיוון שבעצי ברוש בישראל מוכרת התחדשות טבעית מזרעים (לב-ידון, 1988), ייתכן שהעצים בנחל בצת הם פליטי תרבות שמקורם בחורשות הנטועות בסביבה הקרובה.
על פי זהרי (1956) גדלים ברושי בר בגלעד. חיפושינו בגלעד שנעשו אחרי 1995 העלו חרס; כל הברושים שבגלעד גדלים על קרקע גיר רכה, והם בני הזן הצריפי שהנו תרבותי. ברושי בר מהזן האופקי התגלו ב-1974 במרומי החרמון, על-ידי דרור גלילי, כחצי ק"מ מזרחית למצפה שלגים.

טרשי גיר ומצוקים באזורים הרריים.

הסוג ברוש מונה 16 מינים, הנפוצים בעיקר בצפון אמריקה, ורק מין אחד גדל בעולם הישן. לכל מיני הסוג אופייני עץ ירוק-עד שעליו קשקשיים, ואצטרובלו עגול וקשוח, נפשק בהבשלתו. הסוג נבדל מהסוג ערער באצטרובל הגדול והנפתח בהבשלה, בעוד פרי הערער אינו נפתח בהבשלה.
אין לברוש כל מין בר קרוב באזורנו. עץ תרבות נפוץ בגינון וביעור הוא ברוש אריזוני, הנבדל מהמין המקומי בגוון המכסיף של עלוותו.

* הברושים במצוקי נחל בצת הם כנראה אוכלוסיית הבר היחידה בארץ, אך קשה להגדיר את מידת הסיכון עקב האוכלוסיות הרבות של ברושים בתרבות והיכולת של ייסוד אוכלוסיות בבר שמקורן בתרבות.
* אינו מצוי בסכנת הכחדה עולמית.
* מוגן בשמורת נחל בצת

לערוך מעקב דמוגרפי וגנטי באתר נחל בצת. כדאי לנסות להרבות שתילים ולהגדיל האוכלוסייה מתוך זרעים של אצטרובלים מקומיים.

תפוצתו משתרעת במזרח אגן הים התיכון ונמשכת למקוטעין מזרחה לטורקיה, עירק ואירן עד הרי ההימלאיה, ומערכה לעבר יוון, כרתים, לוב. בצפון אפריקה (אלג'יריה ומרוקו) ובמזרח התיכון מתגלות בשנים האחרונות עוד ועוד אוכלוסיות בהרי סְפָר המדבר ובכיסי סלעים בגבול מדבר הסהר הפורה, מהלבנון ועד הזגרוס באירן והרי אפגניסטן. שרידי חורשות ברוש נותרו באדום. אוכלוסיות הבר היפות ביותר של הברוש גדלות בכרתים, שם הוא יוצר יער הררי פתוח המתחדש באופן טבעי. החוקרים משערים כי התפוצה המקוטעת של הברוש מעידה על תפוצה מזוגאית שרידית של צמחייה מתקופת הקרטיקון, המשתרעת מסביב לים התיכון ועד להרי ההימלאיה (בדומה להרדוף הנחלים), והמרמזת על אקלים סובטרופי ים-תיכוני מתון ששרר לפנים בחופים הצפוניים של אוקיינוס התטיס, מהאיים הקנריים ועד הרי ההימלאיה.

עץ מחטני ירוק-עד, המופיע בארץ כעץ בר כנראה באוכלוסייה אחת במצוקי נחל בצת. על אף השכיחות הרבה של הברוש כעץ תרבות, ועל אף אי הוודאות המלאה בדבר היותו עץ בר, יש חשיבות בשימור אוכלוסיית הבר היחידה בישראל.

לב-ידון, ש. 1988. התחדשות טבעית של ברוש מצוי. רתם 28: 61-64
רווק, ש. 1980. רשימון צמחים במערב הגליל. בתוך: במערבו של הגליל--– קובץ בוטאני. הוצאת המועצה המקומית גליל עליון. עמ' 24.
שמידע, א. וא. רבינוביץ, 1983. מציאות בוטניות. טבע וארץ, ט"ו (4): 209-210.