פיקוס בת-שקמה

Ficus palmata

הפירות נאכלים בתאווה על ידי ציפורים, עטלפים ובני-אדם. במוהל החלבי משתמשים ברפואה עממית לריפוי פצעים חיצוניים ולטיפול ביבלות, דלקות עיניים וכתרופה לעצירות. טעמם של הפירות חריף ומשאיר מתיקות "עוקצנית" למשך דקות; זאת לעומת המתיקות המוכרת של פירות התאנה התרבותית.

עץ בודד ויחיד בישראל הגדל באתר אחד בהרי אילת. התגלה בשנה האחרונה בנחל עתק על ידי מוטי שם-טוב ודודי ריבנר. עץ נוסף היה ידוע בהרי אילת מתמילת רדדי על גבול ישראל-מצרים משנות ה-40 של המאה ה-20 ועד 1980. עץ זה התייבש כנראה ומת בתחילת שנות השמונים. בעבר חשבו כי עצי התאנה בעין אורחות ובעין חווה בנגב המרכזי הם עצי פיקוס בת-שקמה, אולם התברר כי אין אלה אלא עצי תאנה. קרוב לוודאי שגם העץ הידוע מקניון ורדית הוא תאנה.

שכיח במרומי דרום סיני ובהרי אדום, שם הוא גדל בסדקי סלעים ומצוקים ולאורך ערוצי ואדיות וקניונים מוצלים.

הסוג פיקוס מונה כ-750 מינים אשר עיקר תפוצתם באזור הטרופי בכל היבשות והמגוון העשיר מרוכז בארכיפלג האינדו-מלזי ובצפון אוסטרליה. הסוג כולל עצים, שיחים ומטפסים, מרביתם בעלי עלים עבים ירוקי-עד. לפיקוסים יש תפרחות מיוחדות מכונסות לכדור סגור הנקראות "פגות", והמואבקות על ידי צרעות זעירות, כאשר לכל מין פיקוס יש את מין הצרעה המאביק המיוחד שלו.
אמנם הסוג פיקוס הוא סוג טרופי שמרבית מיניו ירוקי-עד, אך פיקוס בת-שקמה ותאנה שייכות לקבוצת פיקוסים מיוחדת שעברה בעבר הגיאולוגי התמיינות משנית בהרי מערב אסיה הקרים בחורף והיבשים, וכהתאמה לכך מינים אלה משירים את עליהם בחורף.

הצמח גדל כפרט בודד באתר יחיד בהרי אילת ונכחד מאתר נוסף כנראה בגלל השינויים במשטרי הזרימות התת-קרקעיות בעקבות סלילת כביש הגבול בשנות ה-80 של המאה ה-20. העובדה שרק פרט יחיד גדל בבידוד חושפת את המין לסכנת הכחדה ממשית בארץ, בהעדר פרטים או אוכלוסיות במקומות נוספים. חשוב לציין שמספר הפרטים של מין אדום באוכלוסייה או באתר לא שוקלל בחישוב המספר האדום המוצג למינים בספר זה, אך הכרחי לקחת זאת בחשבון באפיון הסכנה הנשקפת לצמח, ופיקוס בת-שקמה הוא דוגמה לכך. הצמח מוגן בחוק בישראל.

מומלץ לערוך בדיקות גנטיות של עצי הפיקוס הבודדים במעיינות ובקניוני הנגב המרכזי על מנת לבדוק אם אלה פרטים של פיקוס בת-שקמה או תאנה. כדאי להשיבו ולאקלמו מייחורים מושרשים באחד הקניונים הרי אילת, לדוגמא נחל נטפים או נחל שלמה.

עץ או שיח הגדל בעיקר בהרים הגבוהים של אפגניסטן ואיראן. כנראה בתקופת הקרחון האחרונה או בתקופת הפליוקן הוא חדר יחד עם צומח איראנו-טוראני לכיוון אדום, סיני ועד ג'בל גללה במצרים, שם גבול תפוצתו במערב. כיוון שזהו מין בר לחלוטין, ועם זאת בתכונותיו הסיסטמתיות הוא קרוב מאוד לתאנה, ניתן לשער כי זהו המין שממנו תורבתה התאנה.
שכיח למדי בקניונים של אדום, דרום ירדן באזור ואדי רם, והרי עקבה. באזור פטרה וצפון אדום רוב הפרטים הם בני כלאים בין פיקוס התאנה לבין פיקוס בת-שקמה כאשר ככל שמצפינים מתחזקות תכונות התאנה התרבותית. שכיח למדי בדרום סיני וגם שם כמו באילת אין כמעט בני כלאיים עם פיקוס התאנה.

עץ-שיח בר דומה מאוד לתאנה, השכיח למדי בדרום סיני ובדרום ירדן, גדל בעבר בישראל בתמילת רדדי בהר אילת והתגלה לאחרונה מחדש בהרי אילת בנחל עתק. מומלץ לייסד אוכלוסייה באחד הקניונים של הרי אילת.

גליל, י. 1982, הסוג פיקוס. החי והצומח של ישראל, אנציקלופדיה שימושית מאוירת. צמחים בעלי פרחים, עמ' 34-331. הוצאת החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון.