גרויה שעירה

Grewia villosa

גדל כיום רק באתר בודד, בגלילת ים המלח, בצומת מצוקי דרגות. עד שנות השבעים היו ידועים שני אתרים – קיבוץ מצפה-שלם וצומת מצוקי דרגות, הרחוקים זה מזה רק 2 ק"מ. בעקבות הקמת הקיבוץ נכחדה האוכלוסייה העיקרית, שמנתה עשרות פרטים, ונשאר בישראל רק אתר אחד, ובו 4 שיחים. יש שנים ששיחים אלה נראים יבשים – "מתים" לחלוטין. בשנת 2003 לבלבו כל ארבעת השיחים בפברואר ופרחו. בשנת 2005 לבלבו השיחים אך לא פרחו.
על פי הספרות היו לפנים עוד שתי אוכלוסיות של גרויה באזור ים המלח, מדרום לעין-גדי ובדרום ים המלח, אך נתונים אלה לא אוששו מאז שנות החמישים.

מרגלות מצוקונים ומדרונות סלעיים במעונות חמים במיוחד במדבר. נמצא גם בערוצים אבניים ליד מדרונות כאלה. באזור הסודני זהו שיח אופייני לסוואנות יבשות.

הסוג גרויה מונה 150 מינים, הנפוצים באזור הטרופי של העולם הישן. רוב המינים הם שיחים הנפוצים בסוואנות, ומיעוטם עצים בשולי היער הטרופי.

האוכלוסייה של קיבוץ מצפה שלם גדלה למרגלות ברכת המים ובזמן הקמת הקיבוץ הועברו פרטים ממנה על-ידי מנהל הגן-הבוטני בהר הצופים, מאיר שוואט ז"ל, לקיבוץ עין-גדי (שוואט, 1979). מתברר שהצמח מייצר פירות וזרעים לרוב, הנובטים בנקל. שתילים נשתלו בגינות קיבוץ מצפה-שלם ובגן הבוטני של קיבוץ עין-גדי. הגרויה הפכה ל"עשב רע", והיא נובטת באופן טבעי בגינות המוצלות והמושקות. שיחים נוספים שמקורם מאוכלוסיית מצפה-שלם שתולים בשמורת עין גדי בבי"ס שדה ובפתח שמורת נחל דוד.
* לפנים היו שני אתרים סמוכים, וכיום שרד אתר בודד ליד מצפה שלם, ובו רק 4 שיחים.
* הגרויה איננה גדלה במצוקים ובנאות-המדבר של ים המלח בצד הירדני, וכן גם לא במזרח סיני. הקיטוע הגיאוגרפי גדול מאוד: אתר מצפה-שלם מרוחק 1,500 ק"מ מחופי ים סוף של דרום מצריים, משם דווח על שיחי גרויה.
* האוכלוסייה אינה מוגנת בשמורה. אמנם היא קרובה לכביש, אך הנגישות אליה קשה בגלל המדרון הסלעי התלול. עם זאת עלולות עבודות בכביש ולצידו לגרום בלא יודעין להשמדת האוכלוסייה.

מומלץ לשלט מיד את האוכלוסייה הקיימת ולהסביר את חשיבות המקום. מומלץ להשיב את האוכלוסייה המקורית (קל להרבותה, ראה לעיל) לאתר ליד קיבוץ מצפה שלם, לבית-גידול מתאים. את האוכלוסיות הללו יש לנטר ולעקוב אחר הדמוגרפיה שלהן.

נפוצה באזורים נרחבים באזור הפליאוטרופי, בעיקר באזורים טרופיים יובשניים באפריקה ובאסיה: כמעט בכל מדינות אפריקה, מדרום אפריקה ועד מאוריטניה וכף-ורדה, ובמיוחד בחגורת הסהל מאתיופיה, סודן, צ'אד ועד אלג'יריה. באסיה גדלה באזור הדקני של דרום אירן, דרום אפגניסטן, רג'סטן בהודו ודרום פקיסטן. במזרח התיכון גדלה במצריים העליונה, ברכס המערבי של ערב ( מדינה – תימן – חצר-מות), דופר, עומן, ודרום אירן.
הגרויה איננה גדלה בירדן ובמזרח סיני.

שיח סודני טיפוסי, הגדל במקור בסוואנות יבשות, ובארץ גדל בין סלעים במדבר קיצוני חם. גדל בארץ בטבע רק באתר יחיד, שם שרדו רק 4 שיחים. זהו האתר היחיד בכל הלבנט, והוא מרוחק 1,500 ק"מ לערך מאתרים טבעיים אחרים. כל אלה הופכים אותו לאחד הצמחים הנדירים ביותר בארץ ומעמידים אותו בין הצמחים האדומים שבראש סדר העדיפות לשימור, על אף שאיננו אנדמי.

שמידע, א. ואור, י. 1983. הצמחייה הסודנית בישראל. רתם 8. החברה להגנת הטבע.