פיגמית הסלע
Haplophyllum poorei
מבוסס על:
בן-שיח מעוצה רק בחלקיו התחתונים, המתנשא לגובה של 20-35 ס"מ; קוטר הצמח 15-40 ס"מ וחזותו דלילה. מדי שנה מתפתחים בחורף מבסיס הצמח ענפים זקופים חדשים הנושאים עלים אפורים שעירים בעלי גוון מלבין. העלים דמויי ביצה והם אינם מגובששים (כמו בפיגמית מגובששת הנפוצה במדבר ובהר הנגב). העלים, כמו ברבים אחרים מבני משפחת הפיגמיים, מכילים בלוטות של שמן אתרי שריחו החריף נודף למרחקים עם מעיכתם. ריח זה הוא דוחה לטעמם של רוב בני האדם, אך עבור אחרים הוא משמש כ"מרענן" טוב במדבר. הפרחים ערוכים בתפרחות דלילות דמויות סוכך על גבעולים קצרים בצד הענפים הראשיים. המספר היסודי של אברי הפרח הוא חמש. עלי הכותרת כתומים ומנומרים בכתמים אדומים, בעיקר בצידם הפונה כלפי חוץ ובעלי פס חום כהה בצידם הגבי. בזמן הפריחה עלי הכותרת אינם מפושקים כמו בפרח של פיגמית מגובששת אלא זקופים ויוצרים מעין קערה. אורך עלי הכותרת 6-7 מ"מ ואורך עלי הגביע 2-3 מ"מ בלבד. ההלקט בנוי חמש מגורות הנפרדות בהבשלה ל"מפוחיות" ואינן נפתחות כמעט בזמן הפצת הפרי. קשוות הפרודות מגובששות.
הפריחה מסוף מרס ועד יוני כאשר עיקר הפריחה באפריל.
הצמח גדל בהר הנגב ובנגב הדרומי עשרות אתרים מתועדים. 16 אתרים נרשמו בהר הנגב הגבוה והם נמצאים באזור הר נפחא, בורות-לוץ, הר חורשה, ראש אלות, הר לוץ, נחל אליאב והר-רומם, שם הם מהווים למעשה מקטע גדול אחד, כמעט תמיד ברום של 850 מ' ומעלה. מקטע קרוב נוסף הוא אגן נחל עקרב. בנגב הדרומי הוא נמצא רק בהר נס שהוא למעשה (מבחינה גיאולוגית וגיאומורפולוגית) המשך של הר הנגב וצמוד להר הנגב.
כיסי סלע במצוקים ומשטחי סלע בהר-הנגב הגבוה, לרוב מעל 850 מטר, בחברת כתלה חריפה ואלה אטלנטית המאפיינת את צומח הסלעים של רום הר-הנגב.
הסוג פיגמית מונה כ-65 מינים הנפוצים בעיקר במדבריות ובמדבריות למחצה של צפון אפריקה ומרכז ומערב אסיה.
האוכלוסיות של פיגמית פור מהר-הנגב תוארו ע"י זהרי ודנין כתת-מין אנדמי – Haplophyllum poorei ssp.negevensis. הנבדל מתת-המין האופייני הגדל באדום, במאבקים השעירים ובשחלה המכילה בנוסף לשערות בלוטיות גם שערות פשוטות. פיגמית פור קרובה מאוד לפיגמית השיח, מין בעל תפוצה מערב איראנו-טוראנית הגדל גם באדום. זהרי מדגיש בפלורה כי "זהו מין קרוב מאוד לפ. פור אך נבדל ממנו בכמה סימנים: צורת העלים דמוית ביצה, צורת אונות הגביע והכותרת, שיני ההלקט חסרות הקרניים, וצורת העלי דמוי גליל ולא דמוי אלה".
צורת הפרי של פיגמית פור מעמידה אותה בין המינים בעלי התכונות הקדומות ביותר בסוג, ומרמזת על קרבה אקולוגית לפרי של דורבנית וקצח ממשפחת הנוריתיים. ייתכן שלפנינו קונברגציה אקולוגית של סוגים הרחוקים סיסטמטית זה מזה, שמבטאת התאמה לאכסון זרע בודד בכל אחת מקשוות הפרי, שאיננה נפתחת בהפצה.
באדום, על אותה תשתית של אבן-חול גדלה בנוסף לפיגמית פור גם פיגמית השיח. כל המאמצים למצוא ולחקור את שני המינים באדום לא צלחו בידינו. אם יתברר כי באדום לא קיימת הפרדה טובה בין שני מיני הפיגמית, תקבל פיגמית פור מעמד של "תת-מין" בתוך פ. השיח ומעמדו כמין "אדום" ישתנה.
* הצמח תואר כמין חדש לארץ רק בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, ואין שינוי שעליו ידוע במספר הגלילות והאתרים.
* לרוב מופיע באוכלוסיות קטנות של פרטים בודדים.
* הצמח גדל לרוב במקומות טבעיים שבהם לא צפויה הפרעה ניכרת אם בכלל, ובחלקם הם גם ברמת נגישות נמוכה.
* מרבית האוכלוסיות מוגנות בתחומי שמורת הר הנגב.
* מין אנדמי לישראל ולירדן וסכנת ההכחדה המקומית היא גם הסכנה העולמית.
מומלץ לקיים מערך ניטור קבוע בכמה אוכלוסיות מייצגות בהר הנגב הגבוה בכדי ללמוד מגמות רב-שנתיות בהתפתחות של פרטים ואוכלוסיות.
מין אנדמי לירדן ולישראל. בירדן הוא גדל באדום ובישראל – רק בהר-הנגב. באדום הוא גדל בסלעי אבן-חול קשה ואילו בהר-הנגב בסלעי גיר. זהרי מתאר את כורוטיפ המין כמערב איראנו-טוראני על אף היותו אנדמי להרים במדבר בתוך האזור הפיטוגיאוגרפי הסהרו-ערבי.
בן שיח הגדל בהר הנגב הגבוה בכמה עשרות אתרים. לא נשקף איום מיידי לאוכלוסיות באתרים אלה משום שסכנת הפגיעה בבית הגידול קטנה. אם מחקר סיסטמטי יראה כי פיגמית פור היא תת מין של פיגמית השיח, תקבל פיגמית פור מעמד של "תת-מין" בתוך פיגמית השיח שישנה את דרגת האנדמיות.
בשל תיעוד של עשרות אתרים הוחלט ב-2020 להעריך מחדש את מצב המין והוא הורד מרשימת המינים בסכנת הכחדה לרשימת המינים הנדירים מאוד בישראל.
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | |
| שם ערבי | |
| משפחה | פיגמיים |
| סיווג | ברשימת המינים על סף איום |
| אקוסיסטמה | מדברית |
| כורוטיפ | מערב איראנו-טוראני |
| אתר מרכזי לשימור | נחל אלות בקרבת ראש אלות |
| נדירות |
1
1
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
0
4
|
| אטרקטיביות |
0
0
4
|
| אנדמיות |
0
2
4
|
| המס' האדום |
1
2.1
10
|
| פריפריאליות | E |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | ללא חשש |
