חרצית דביקה

Heteranthemis viscidehirta

המין גדל בחוף כרמל, בשרון ובפלשת ובאתר יחד בעמק עכו (שמורת לימן). גדל באתרים רבים בשרון. בחוף כרמל תועד בחור דור הבונים ובאיזור קיסריה-בנימינה. בפלשת נמצא בסקר המינים הנדירים רק בפלמחים, בשמורת מבוא-אשדוד ובחולות ניצנים. היה כנראה שכיח יותר בפלשת בעבר. בשנות ה-2000 תועד גם באיזור רחבות-נסציונה ובחולות אשקלון-עד כרמיה. בשרון יש עדיין אתרים רבים, המרוכזים בעיקר בקרקעות חוליות. אתרים מזרחיים הם שמורת בני ציון, שמורת קדימה ואילנות. בקדימה נספרו 1,760 פרטים בשנת 1996. השטח בין שמורת נחל פולג לנוף-ים הוא העשיר ביותר באוכלוסיות חרצית דביקה, ושם נרשמו אוכלוסיות ענק בנות עשרות אלפים עד מיליוני צמחים בשטחים שבין 33-200 דונם.

חולות מיוצבים, חול המכיל סילט וחמרה קלה. מוגבל אך ורק לקרקעות דלות-גיר במישור החוף.

הסוג חרצית הנו טקסון מעניין וקשה לטיפול מבחינה סיסטמטית. בעבר ראו בו סוג גדול בן עשרות מינים, אך לאחרונה מפרידים אותם למספר סוגים, והסוג חרצית במובן הצר והפורמלי כיום מכיל רק 5 מינים, כולם חד-שנתיים וים-תיכוניים. הסוגים הקרובים, אשר מהם תרבתו מינים חשובים של צמחי גינון (ידועים בשם הפופולרי "כריזנטמה", חרציות בעברית), מרכז תפוצתם באיים הקנריים ובמערב אגן הים התיכון (מרוקו וספרד). מיני הסוג נושאים בעלים ריח חריף הדוחה חרקים. ואכן מסוג קרוב לחרצית, בן-חרצית, נהגו עד לא מכבר להכין תכשיר דוחה יתושים.
בארץ גדלים בר 4 מינים של חרציות, כולם צהובי פרחים וחד-שנתיים. חרצית עטורה גדלה במקומות אשפה ותילי עתיקות, והיא הנפוצה מבין המינים. חרצית השדות וחרצית משוננת גדלות באדמות כבדות לחות ובשדות מושקים בעיקר בצפון הארץ ובמרכזה. עליהן אינם מחולקים, בעוד העלים של חרצית עטורה וחרצית דביקה גזורים.

* בסך הכל ידועים עשרות אתרים, בחוף הכרמל, בשרון ובמישור החוף הדרומי, מחוף הבונים ועד כרמיה.
* בשרון נרשמו בשנת 1996 אוכלוסיות גדולות מאוד בנות עשרות אלפים עד מאות אלפים פרטים (חוף שפיים).
* בית-גידולן, חול-חמרה, ואזור גידולן הראשי, קטע החוף בין נתניה להרצליה, הוא השטח היקר כיום ביותר במדינה ועומד להיבנות ברובו.

יש לאתר לפחות שתי אוכלוסיות גדולות (פארק השרון וחוף שפיים) ושם לנטר את המין, ללמוד את התנאים האקולוגיים האופטימליים שלו ולחקור את בנק הזרעים בקרקע.

צמח הגדל בעיקר במערב האזור הים-תיכוני, וחודר מעט אל חופי האוקיינוס האטלנטי בחצי האי האיברי. גדל בספרד, פורטוגל, מרוקו, אלג'יריה, תוניס וישראל. מעניין שנעדר מכל שאר ארצות מזרח הים התיכון פרט לישראל.

צמח חד-שנתי הדומה לחרצית עטורה אך קטן, דביק ונמוך ממנו. בלעדי בארץ למישור החוף, בו נמצא הקצה המזרחי של תחום התפוצה של המין. אף על פי שקיימים כיום עדיין אתרים רבים של הצמח, ובאחדים מהם גדלים עשרות אלפי פרטים, עומד רוב בית-גידולו בפני הרס ובנייה. בשל הורדה בציון הפגיעות ל-3 בשנת 2020 הוחלט לשנות את מעמד המין לעל סף איום.