פרע ריחני
Hypericum hircinum
שיח מסועף וגבוה, 1-3 מ', גבעוליו זקופים או מסתרגים ובעלי ארבע מקצועות. העלים נגדיים יושבים, פשוטים, רחבים, שפתם תמימה ואורכם 2-7 ס"מ. העלים מנוקדים בבלוטות זעירות. המין נבדל מכל יתר מיני הפרע בארץ בפרחיו הגדולים והמרשימים ובעליו הארוכים.
התפרחות מסיימות את צמיחת הגבעולים והן מעוטות פרחים. הפרח נכון, דו-מיני, צהוב, גדול, מפואר ומרשים, קוטרו 3-5 ס"מ. יש לו חמישה עלי גביע סרגליים, מחודדים ומפורדים הנושרים בשלב מוקדם. חמשת עלי הכותרת רחבים ומפורדים. האבקנים מרובים, ערוכים בחמש אגודות וארוכים מהכותרת. השחלה עילית, גדולה, כדורית, חלקה. הפרי הלקט, גונו מאדים ובעת ההבשלה הוא נפתח מהקצה. הזרעים מרובים ומכונפים.
פורח בקיץ, מיולי עד אוקטובר.
העלים משמשים מקור לחומרי מרפא ברפואת צמחים. לתמציות עלים נמצאה פעילות אנטי-מיקרוביאלית וכן נמצאה השפעה על פעילות הלב.
הצמח גדל בארץ בשתי גלילות בלבד: עמק החולה (תשעה אתרים) והגליל העליון (אתר אחד). נמצא בוודאות בעשרה אתרים בארץ, אך לפי הערכה יש כ-12 אתרים. רוב האתרים נמצאים כאמור בצפון עמק החולה - במקורות הירדן מתל דן ועד להגושרים. האיסופים הראשונים הם של טוביה קושניר מראשית שנות ה-40 בנחל דן ובחצבאני. רוב האיסופים והתצפיות המאוחרים יותר הם מנחל דן, נוחיילה, ואיזור הגושרים – שמורת טל. כמו כן נמצא בשמורת החולה. בגליל העליון המערבי הוא נצפה בנחל בצת.
קרקעות לחות, גדות נחלים.
על הסוג: ראה פרע מנוקב
* תפוצת המין בגלילות ובאתרים בעמק החולה ובגליל העליון נראית יציבה לאורך השנים לפחות עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20. העדר דיווחים מאז מקשה על הערכת מצב עכשווית של מספרי האתרים (זאת למעט תצפית מאוחרת מ-1998 של שיר ורד באתר חדש בנחל טל).
* רוב אתרי הצמח מצויים בתחומי שמורות טבע – שמורת דן, שמורת מעיינות נוחיילה, שמורת חורשת טל, שמורת נחל שניר ושמורת נחל בצת. עם זאת, המשך קיומם של הצמחים באתרים אלה מותנה ביציבות משטר המים ובאי התייבשות הזרימות.
* בארצות אירופה אינו מין בסכנת הכחדה ואינו מופיע ב"רשימות אדומות". בקפריסין ידועים שלושה אתרים עם אלפי פרטים, ודרגת הסיכון של המין בספר האדום של האי היא "באיום" (VU).
יש לערוך סקר מחודש באתרים הידועים לצורך הערכת מצב מחודשת של המין ולנטר את האוכלוסיות.
באירופה גדל באנגליה, אירלנד, הולנד גרמניה וצרפת. באגן הים-התיכון מצוי בספרד, צרפת איטליה ויוון וכן באיי הים התיכון – האיים הבלאריים, קורסיקה, סרדיניה, סיציליה, כרתים וקפריסין. במזרח התיכון ידוע מדרום טורקיה, סוריה,לבנון, צפון ישראל. מארצות המגרב צוין ממרוקו.
שיח גבוה של גדות נחלים וקרקעות לחות הגדל בעמק החולה ובגליל העליון במספר קטן של אתרים. הרגישות של הנחלים בישראל להתייבשות מהווה גורם סיכום עיקרי. מומלץ לסקור מחדש את האתרים ולנטר את האוכלוסיות. מין צפוני אירופי שישראל נמצאת בשולי תחום תפוצתו, ואינו מצוי בסכנת הכחדה עולמית.
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | Stinking St. John's Wort, Stinking Tutsan |
| שם ערבי | רומאן אל אנחור |
| משפחה | פרעיים |
| סיווג | ברשימת המינים בסכנת הכחדה |
| אקוסיסטמה | ים-תיכונית לחה |
| כורוטיפ | צפון ים-תיכוני |
| אתר מרכזי לשימור | שמורת דן |
| נדירות |
1
3
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
3
4
|
| אטרקטיביות |
0
3
4
|
| אנדמיות |
0
0
4
|
| המס' האדום |
1
5.3
10
|
| פריפריאליות | N |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | סכנת הכחדה חמורה |
