היפוכריס קירח

Hypochaeris glabra

המין נדיר מאוד בארץ. גדל כיום ב-20 אתרים בגלילות עמק עכו, השרון, פלשת וגליל עליון. נאסף בעיקר לאורך מישור החוף לכל אורכו, משמורת לימן ליד אכזיב ועד שמורת חולות ניצנים צפונית לאשקלון. בשרון ובפלשת נמצא מספר האתרים הגדול ביותר (8, 7 בהתאמה), באתרים שהם שמורות טבע או באתרים הידועים כמאכלסי צמחייה טבעית של חול-חמרה ומינים אדומים נוספים. דוגמאות:
יער חדרה, יער קדימה, ברכת בטיח, שער פולג, בריכת דורה, אילנות מערב ומזרח. בשרון גדל בעבר באתרים רבים נוספים, שנכחד מהם. כל המאמצים למצוא את המין במקטע הרצליה, שהיו בו לפנים ארבעה אתרים, העלו חרס. לאחרונה (2006) נצפה ליד מפעל תע"ש מזרחית לרמת השרון. בעמק עכו נמצא המין בשלושה אתרים (לימן, גשר הזיו וכורדאני) ונכחד משני אתרים בקריות. המין נמצא פעם יחידה בהר יוחנן בגליל העליון (1998), וכן נאסף פעם בודדת ליד נצרת בשנת 1929 (אפשר לראות זאת כאירוע אפיזודי). איסוף בודד ישנו גם מעמק יעפורי למרגלות החרמון על אבן-חול.

גדל בשולי דרכים ומעזבות בקרקע חולית וחמרה.

הסוג היפוכריס מונה 60 מינים של צמחים עשבוניים חד-שנתיים ורב-שנתיים, שמרכז תפוצתם בדרום אמריקה. תשעה מינים גדלים באירופה, שלושה במזרח התיכון, מהם שניים בישראל. באיים הקנריים גדל סוג אנדמי קרוב סיסטמטית להיפוכריס בשם הייוודיילה (Heywoodiella); כנראה שסוג זה נוצר באבולוציה ממין קדום של היפוכריס שהיגר לקנריים. מינים אחדים של היפוכריס הם עשבים רעים ומינים מעטים הפכו לצמחי גן.
היפוכריס נדיר, המין השני בסוג בארץ, הוא צמח קטן יותר, שגבעולו נושא שערות זיפניות קטנות, וחפי המעטפת שלו שיכניים מאוד. דומה למינים של ניסנית ומררית, אך לאלה יש תפרחות אחדות על כל גבעול, המסתעף לעתים קרובות. קל להבדילו מהם בכך שההיפוכריס קרח לחלוטין וחסר כמעט כל עלים בחלקו האמצעי והעליון.

* כיום ידועים 20 אתרים, ומ-11 אתרים נוספים הוא נכחד. הירידה במספר האתרים והכחדת האוכלוסיות ניכרת בעיקר בשרון, בגלל הפיתוח המואץ והרס בית-הגידול של החמרה. בגלילות השוליים של חוף עמק עכו ופלשת לא חלה הכחדה רבה לפי שעה.
* חלק מהאוכלוסיות קטנות מאוד, עם מספר פרטים זעום (1-5), ואילו אוכלוסיות אחרות הן גדולות מאוד ומונות מאות פרטים (בעיקר במרכז השרון ובאשדוד).
* המין גדל בשמורות לימן, נחל פולג, שיטה מלבינה אשדוד, חולות ניצנים ובגן לאומי יער קדימה.

מומלץ לנטר שלוש אוכלוסיות, אחת בכל גלילה: בשרון – ביער קדימה (בו נמצאה האוכלוסייה הגדולה ביותר בארץ); בעמק עכו – בבית הקברות בגשר-הזיו, המייצג את בית-הגידול הרודרלי; ובפלשת – בשמורת שיטה מלבינה אשדוד. באתרים אלה מומלץ לערוך דיגום דמוגרפי ולמדוד את בנק הזרעים. יש לפעול להכללת כמה שיותר אתרי היפוכריס בשמורות טבע.

גדל בכל ארצות הים התיכון, למעט מצריים. תחום התפוצה כולל גם את ארצות המגרב ומתפשט לאיים הקנריים. נפוץ יותר במערב הים התיכון ונדיר במזרחו: ידוע מבולגריה, טורקיה, לבנון, קפריסין וישראל, אך נעדר מסוריה. נפוץ במערב יבשת אירופה בכל הארצות הגובלות בחופי האוקיינוס האטלנטי מפורטוגל ועד נורבגיה. נתון בספרות גם מאזור עסיר בערב.

צמח חד-שנתי, הגדל בעיקר במישור החוף על אדמת חמרה. המין מוכר מאתרים מעטים לאורך מישור החוף בישראל. הסיכונים לקיומו נובעים מכך שאתריו ובית-גידולו נמצאים באזורים הבנויים והמאוכלסים ביותר בארץ. הצמח מהווה אינדיקאטור מובהק של קבוצת מינים בלעדיים בישראל למישור החוף, הגדלים בדרך-כלל על תשתית חול-חמרה. לכן חשוב לשמור עליו ועל חברות הצמחים שהוא גדל בהן.