אירוס שחום

Iris atrofusca

גדל בדרום הגולן, בהרי הגלעד בירדן, בחגורת הַסְּפָר של הרי יהודה ודרום מדבר שומרון, במדבר יהודה, בנגב הצפוני, בבקעת ערד, הרי יתיר, אזור גבעות להב עד צומת להבים. לפנים נמצא גם בדהריה.
במדבר שומרון נמצא ריכוז גדול באזור הערוצים העליונים של נחל מכוך ונחל עוג'ה, וכן במורדות כוכב השחר ובצומת רימונים, ברום גבוה יותר של 400-700 מ'. ממעלה מכמש ועד רכס מעון נפתח פער גדול בתפוצה, למעט אוכלוסייה בודדת במצוקי נחל תקוע, ליד מערת חריטון, ואוכלוסייה קטנה בפאתי הכפר בני-נעים. ליד מעלה עמוס (חירבת כנוב) נצפתה בעבר אוכלוסייה, אך כנראה נכחדה בעקבות רעייה אינטנסיבית. לאחרונה גילה עוז גולן אוכלוסיות נוספות ברכס מעון (בואדי ווא'אר למרגלות כרמל, וליד זיף). בצפון בקעת ערד ובשמורת תל קריות שבהר עמשא גדלות אוכלוסיות גדולות בקשת גיאוגרפית דרך סנסנה, גבעות גורל וצפונה עד צומת להבים.

מדרונות גיר סלעיים בחגורת הַסְּפָר בתחום משקעים של 200-370 מ"מ. בטרשי גיר ובקרקעות טרה רוסה, בקרקע לס ובקרקעות אפורות על קונגלומרט ניאוגני.

אירוס שחום שייך לסדרה ויקרידית של אירוסים בקבוצת אירוסי ההיכל, כולם בעלי פרח כהה מאוד וזקן צהוב, אשר תפוצתם אלופטרית, והם גדלים בחגורת הַסְּפָר מדרום הגולן דרך הגלבוע וסְפָר השומרון ועד בקעת ערד, בקעת ירוחם וגבעות להב. מין אחד מהסדרה (אירוס הארגמן) אף "פלש" למישור החוף. בצפון גדל אירוס הגלבוע, במרכז אירוס שחום ובדרום אירוס ירוחם. לפי ספיר וחב', המעבר בין המינים רצוף וייתכן שאפשר לאחד את כל המינים הללו, כולל מיני ירדן (למעט אירוס הנגב, שיש לו זקן שחור ודגלים כחלחלים), למין אחד – "אירוס שחום".
אירוס שחום במובנו המצומצם דומה מאוד לאירוס הגלבוע, אך תפוצתם אינה חופפת – בעוד אירוס שחום גדל מאזור סְפָר בנימין (צומת רימונים) דרומה ועד בקעת ערד, גדל אירוס הגלבוע בסְפָר השומרון (ואדי פיראן) ובגלבוע. ייתכן שהאוכלוסיות של דרום הגולן שנחשבו כאירוס הגלבוע הן למעשה אירוס שחום. באזור בקעת ערד עובר אירוס שחום באופן הדרגתי לאירוס ירוחם: הפרחים נעשים קטנים יותר והעלים מקבלים צורה קשתית כשל מגל.

* התפשטותה של העיר באר-שבע פגעה קשות באוכלוסיות האירוסים בגבעות גורל וליד אנדרטת באר-שבע, שנכחדו כמעט לגמרי. רעיית יתר מדכאת את האוכלוסיות ועלולה להביא להכחדה. עבודות פיתוח תחבורה (רכבת וכבישים) והכשרת שטחים לייעור פגעו קשה באוכלוסיות שבגבעות גורל.
* גדל בכתמיות ברורה ובקיטוע רב בין הכתמים.
* הסיכון בישראל הוא הסיכון העולמי, שכן המין אנדמי לישראל ולצפון ירדן.
* מוגן בשמורת תל-קריות.

מומלצת רעייה דלילה בלבד. רעייה חזקה גורמת לאכילת ניצנים ופרחים וגם עלווה. עם זאת יש להשאיר את השטח ללא עצים או גורם אחר היוצר צל, וכן להגן עליו מפני דריסה בגלגלי רכב-שטח.

זהו המין רחב התפוצה ביותר מבין אירוסי ההיכל בלבנט. אנדמי לארץ-ישראל ולצפון ירדן. הגדרת תחום התפוצה תלויה גם בהגדרת "רוחב" המין ובמעמד הטקסונומי של המינים הקרובים אליו.

קביעת מעמדו הטקסונומי של אירוס שחום כטקסון רחב יותר או צר משפיע על הגדרת גבולות תפוצתו ומספר אוכלוסיותיו, אך בכל מקרה ברור שלפנינו מין תת-אנדמי אטרקטיבי ביותר, הגדל בצורה כתמית ומקוטעת מאוד, והוא מהצמחים היפים והחשובים ביותר לשימור. בעקבות שמירת הטבע בישראל השתקמו אוכלוסיות רבות בחגורת הַסְּפָר של יהודה ושומרון, אך רובן אינן כלולות בשמורות טבע, ורבות מהן נמצאות בשליטה מעשית פלשתינית תחת לחץ רעייה חזק, אם כי בינתיים לא הרסני.