ערער ארזי

Juniperus deltoides

משמש לנוי בדרום אירופה, יש מספר זנים, ביניהם זני "בכות". מהעלים והגבעולים מפיקים שמן לשימוש רפואי.

גדל בגליל העליון באתר אחד בהר שפנים ליד בית-ג'אן. אוכלוסייה זו, המוכרת שנים רבות, היא היחידה בתחומי ישראל, ירדן והחרמון; האתר הוכרז כשמורת יער על ידי הבריטים בתקופת המנדט. שטחה 450 דונם וכיום כלול השטח בתחום שמורת הר מירון. תפוצת הערערים חורגת מעט מגבולות השמורה. העץ לא נמצא עד היום בחרמון ובגולן.

בישראל גדל ברום 830-930 מ' על מסלע מתצורת דיר חנא – דולומיט רך ולעתים חולי. הקרקע- רנדזינה חווארית צהבהבה. הצומח - חברת אורן ירושלים - ערער ארזי עם שפתניים, לוטם וסחלבים רבים. מופיע לרוב בכתמים שבהם הצומח הטבעי הושמד או דוכא ע"י כריתת ענפים ורעייה (רבינוביץ-וין, 1986). באגן הים התיכון נפוץ ביותר ברום 0-2,200 מ' במקומות מופרים במקום היער והחורש הים-תיכוני, על תשתית מגוונת ולאו דווקא על חוואר. כמו כן מלווה יערות ארזים וערערים אחרים ברום גבוה יותר.

בסוג ערער כ-60 מיני עצים או שיחים, הגדלים ברובם באזורים הצפוניים של כדור-הארץ. רק מין אחד חודר להרי אפריקה. מרכז התפוצה של הסוג בערבות אסיה המזרחית ובמדבריות של צפון אמריקה. בניגוד למחטניים רבים אחרים, ערער מסוגל לעיתים להתחדש אחרי כריתה או שריפה. ערערים מתאפיינים באצטרובל קטן, בשרני ובלתי נפתח שצבעו בולט (שחרחר, סגול-כהה או אדמדם) ועם הבשלתו הוא נאכל על ידי ציפורים ויונקים גדולים המפיצים את זרעיו למרחק. בכך הוא נבדל מברוש, שאצטרובלו החום גדול וכבד, יבש ונפתח. בהתאמה לכך הפצת הזרעים בברוש היא בעיקר מקומית וייתכן שבשל כך תחום תפוצתם של מיני הברוש צר והוא מתמיין למינים מקומיים רבים, בעוד שלמיני ערער לרוב תחום תפוצה רחב.
בסוג ערער מבחינים בשתי קבוצות: בעלי עלים קשקשיים (כעלי הברוש) ובעלי עלים מחטניים-קוצניים. נראה שהמינים הקשקשיים התפתחו מהמחטניים, שכן גם אצלם עלי הנבטים מחטניים, זכר למוצאם. בעולם החדש כל המינים קשקשיים, פרט למין אחד, שפלש כנראה בפלייסטוקן. בעולם הישן מרכז תפוצתם של המינים הקשקשיים באיראן ובמרכז אסיה, וזו של המינים הקוצניים - סביב הים-התיכון. ערער ארזי שייך לקבוצת המחטניים- קוצניים הדו-ביתית. בקבוצה זו ניצני האצטרובלים גדלים בחיקי ענפים של השנה שעברה, בניגוד לקבוצת הקשקשיים החד-ביתית שבה האצטרובלים מתפתחים בקצות הגבעולים של שנת הפריחה הנוכחית. בישראל ערער ארזי שייך לקבוצת מינים צפוניים המגיעים בגוש הר-מירון לקצה תפוצתם הדרומי ביותר במזרח התיכון. (שמידע ולשנר, 2010).
לערער ארזי יש ארבעה תת-מינים, שניים הם צמחים חופיים במערב הים התיכון הרגישים לקור, ושניים רחבי תפוצה: אחד בעל פירות גדולים (ssp. macrocarpa) והאחר הוא תת המין (ssp. oxycedrus), אליו משתייכת האוכלוסייה בארץ (Farjon, 2010).

הצמח שומר ככל הנראה על יציבות לאורך שנים בממדי השטח שהאוכלוסייה תופסת ובמספר הפרטים הנאמד במאות (סקר של מ. אסף, 1989). בשנים 1989-1991 נצפתה תמותה רבה של עצים גדולים באוכלוסייה זו. חלק מהעצים נראה נגוע וחום. בסקר ב-1989 הובחן כי התמותה מתחילה בהתייבשות קדקוד העץ ומתפתחת לכוון תחתיתו. עד כה לא הובררה הסיבה לכך. השטח נתון לרעייה חזקה. הצמח מוגן בחוק וגדל בשמורת הר מירון.

יש לנטר את האוכלוסייה ולמנוע את גריעת השטח משמורת הר מירון.

כל אגן הים-התיכון מספרד במערב ועד ישראל באזורים שכמות המשקעים בהם עולה על 500 מ"מ. פולש לאזורים סמוכים במקומות בהם נכרת היער והצומח הטבעי הושמד. חודר לאזור האיראנו-טוראני, מטורקיה ועד הקווקז וצפון איראן. ערער ארזי מהווה מרכיב חשוב בחגורת החורש והיער הים-תיכוני ירוק העד. בלבנון הוא שכיח כשיח קוצני מתחת לרום 1,250 מ', בתת-יער של אורן הצנובר.

שיח או עץ נמוך מחטני ירוק-עד קוצני מאוד. אופייני לאגן הים-התיכון. בישראל גדל באתר יחיד בגוש הר מירון, במקוטע מרצף התפוצה, והוא אתר קצה דרומי של תפוצת המין.

שמידע, א. וי. לב-ארי. 1982. הצומח והיערות של דרום לבנון. רתם: 5: 60-61.
רבינוביץ-וין, א. 1986. סלע-קרקע-צומח בגליל. הקיבוץ המאוחד ורשות שמורות הטבע.
Farjon, A. 2010. A Handbook of the World's Conifers. Brill. Pp. 430-433.