זון פרסי
Lolium persicum
דגן עשבוני חד-שנתי שלשיבולתו מלענים ארוכים. גובה הצמח 30-80 ס"מ, גבעוליו זקופים, מסתעפים רק בבסיס הצמח. השיבוליות הדוקות לגבעול ויושבות בשקעים שבו באופן מסורג לאורכו, ולכן לגבעול-התפרחת צורת זיגזג. המבנה הבסיסי של השיבולית במשפחת הדגניים כולל פרחים זעירים ירקרקים המסודרים לסירוגין לאורך ציר קצר, עם שתי גלומות (זוג עלים ירוקים העוטף את השיבולית בבסיסה). בסוג זון שקועה השיבולית בצידה האחד אל תוך הגבעול, ולכן הגלומה הפנימית התנוונה, ואילו הגלומה החיצונית עוטפת את השיבולית ומגינה עליה. פרחי השיבולית רעופים זה על גבי זה כאשר צידם פונה אל הגבעול (להבדיל מהסוג אגרופירון בו פרחי השיבולית מאונכים לציר הגבעול). בזון פרסי מספר הפרחים בשיבולית קטן (4-9), והמוץ התחתון של כל פרח נושא מלען ארוך וישר, אורכו 10-15 מ"מ. המלענים בולטים מאוד בזווית אלכסונית לגבעול. הגלומה שווה לאורך השיבולית היושבת בחיקה (אך לעתים היא קצרה בהרבה).
פורח במאי, ופריחה דלילה נמשכת בשקעים ביוני.
נאסף משש גלילות בישראל אך שכיח רק בגולן. בגולן ידועים 6 אתרים מקצרין ונחל אל-על בדרום ועד הר בנטל בצפון. בשאר הגלילות נמצא רק פעם אחת בכל גלילה: בעמק החוּלה בקריית שמונה, בגליל העליון באגם דלתון, בגליל התחתון בבית לחם הגלילית, בעמק עכו ליד מאגרי נשר ובפלשת ליד מושב יציץ. בפלורה פלשתינה (Danin, 2004) נתון גם מהשומרון, אך ייתכן שזו טעות.
שולי שדות בקרקע בזלת ואפר וולקני. פרטים בודדים גדלים גם בשקעים לחים.
בסוג ידועים 12 מינים, הנפוצים באזורים הממוזגים של אירו-אסיה. הצפוניים שבהם, ואלה של מקווי-מים, הם עשבוניים רב שנתיים; והדרומיים (הים-תיכוניים) הם חד-שנתיים. חלק מהאחרונים הם עשבים רעים אגרסיביים שהתפשטו בכל העולם. כמה מינים ידועים כצמחי מרעה ומספוא.
הסוג זון מונה בארץ 6 מינים, חמישה מהם עשבוניים חד-שנתיים. זון רב-שנתי הוא המין היחיד הרב-שנתי, גדל בהרים במעונות דרוכים ומוכי רעייה. זון משכר הוא עשב רע בשדות חיטה ושעורה. יש שזרעיו מכילים קורי פטריה רעילה (מכאן השם "משכר"), אשר שמשו ברפואה ביתית. מין זה נוצר באבולוציה במקביל לתרבות החיטה: זרעיו גדלו לגודל זרעי החיטה, וכך אין הוא מופרד בדיש. זרעים מפוחמים נמצאו ביריחו ובלכיש מתקופת הניאולית ומתקופת הברונזה.
שמו העברי של הסוג זון או זונין נזכר במשנה ובתלמוד הירושלמי, וזכרו נשמר בשם הערבי של מין קרוב לזון האשון – זון משכר – ששמו סוואן מוסכיר.
* בסך הכל ידועים 10 אתרים, מחציתם בגולן והשאר בדגם אפיזודי בגלילות צפון הארץ.
* באזור התפוצה העיקרי של הצמח בישראל לא נעשה סקר מינים נדירים, ואין מידע על גודל האוכלוסיות.
לערוך סקר אתרים בגולן וברמת עלמה ולמפות ולאתר אוכלוסיות זון פרסי. כמו כן מומלץ לתחום ולנטר שתי אוכלוסיות, רצוי אחת בגולן במדרון טבעי של סקוריה עם בתת-סְפָר והשניה בצד המערבי של הירדן בעמק בשולי שדות על אדמה כבדה.
מין רחב-תפוצה באזור האירנו-טורני: רוב גלילות טורקיה, צפון עירק וכל גלילות אירן, ממשיך בתפוצתו לאפגניסטן ולמרכז אסיה. גדל בסוריה ובלבנון ובגלילות אחדות בערב. אינו גדל בירדן ובמצריים.
דגן חד-שנתי של שולי שדות, נדיר ביותר בארצנו. המין פריפריאלי צפוני, ואוכלוסיותיו בסכנת פגיעה בגלל בית-גידולו באדמות כבדות ובשדות תבואה, הנתון לעיבוד חקלאי אינטנסיבי.
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | Persian Ryegrass |
| שם ערבי | חנאטה, סוואן (פרסי) |
| משפחה | דגניים |
| סיווג | ברשימת המינים בסכנת הכחדה |
| אקוסיסטמה | ים-תיכונית |
| כורוטיפ | אירנו-טורני |
| אתר מרכזי לשימור | הר בנטל ואביטל |
| נדירות |
1
3
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
3
4
|
| אטרקטיביות |
0
0
4
|
| אנדמיות |
0
0
4
|
| המס' האדום |
1
3.2
10
|
| פריפריאליות | N |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | פגיע |
