חוחן גדול-ראשים
Onopordum macrocephalum
מבוסס על:
עשב קוצני משתרע, חד-שנתי ולעיתים דו-שנתי, שגובהו 15-30 (50) ס"מ. בחורף מתפתחת שושנת של עלים צמודים לקרקע, מחולקים לאונות רחבות וקוצניות. באביב עולה גבעול-פריחה המסתעף מבסיסו, שעליו סורחים ויוצרים לאורכו כנפיים קוצניות. כל הצמח צמיר-מלבין. עלי הגבעול העליונים קטנים מאוד, והגבעול אינו מתפצל בחלקו העליון. בראש כל סעיף של הגבעול נישאת קרקפת גדולה מאוד, קוטרה 5-10 ס"מ (לא כולל הקוצים). חפי המעטפת רעופים, מסתיימים בקוץ שטוח ארוך (4-5 ס"מ) המופנה כלפי מטה. רוחב הקוצים של עלי המעטפת האמצעיים 4-6 מ"מ, צידם העליון מחוספס. כל הפרחים צינוריים ודו-מיניים. צבעם סגול-ארגמן עז, ולכותרתם 5 אונות צרות. המאבק דמוי-חץ ובראשו זיז דמוי-מרצע. הזרעונים גדולים (5-6 מ"מ) ולהם 4 מקצועות וציצית מנוצה, לבנה, רבת זיפים, הנושרת בקלות. אורך הציצית 20-25 מ"מ.
פורח במחצית השנייה של אפריל ובמשך מאי.
נאסף עד כה רק בשני אתרים בהרי יהודה. באזור ירושלים נמצא בשכונת סנהדריה בשנת 1938ומאז נכחד. חיפושים מדוקדקים מאז שנות השבעים וסקר צמחים נדירים בשנת 2001-2002 העלו חרס. בדרום הרי יהודה נמצא בשנת 1973, 8 ק"מ מזרחית לקיבוץ להב, באזור הישוב אשכולות. מאז לא נמצא שנית אך לא נעשה באזור סקר מינים נדירים. מעניין שהמין, האופייני לאזורים רמים, לא נמצא ברכס מעון אלא בשיפולים הדרומיים של הר חברון.
ערבות גבוהות ובתות-סְפָר על קרקע לס, לרוב בעמקים ובמעונות מופרעים. בירדן זהו צמח שכיח למדי ברום 700-1,400 מטר בכל אדום ומואב ובמזרח עמון וגלעד, בחגורת המשקעים 200-350 מ"מ, במיוחד בצידי דרכים.
הסוג מונה 50 מיני קוצים עשבוניים רב-שנתיים קשיחים, שלגבעוליהם כנפיים קוצניות. מרכז תפוצתו במזרח התיכון ובאזור האירנו-טורני. רוב המינים נוטים להצטמצם באזור מסוים ומותאמים לתנאים אקולוגיים המיוחדים לאותו אזור. בישראל גדלים 8 מינים, בעיקר באזור המעבר בין החבל הים-תיכוני לחבל האירנו-טורני – אזור הידוע כמרכז התמיינות ויצירת מינים של החוחן. את הסוג חוחן מאפיין גבעול הנושא לכל אורכו כנפיים קוצניות מאד – תכונה זו אפשר למצאה רק בעוד סוגים מעטים במשפחה: חוח, קוצן וקרדה.
חוחן גדול-ראשים נמנה עם קבוצה מיוחדת בסוג חוחן, אשר אופייניות לה קרקפות גדולות וגבעול-פריחה לא מסתעף. על קבוצה זו נמנים חוחן ארץ-ישראלי, חוחן אלכסנדרוני, חוחן שונה-קוצים וחוחן מסופק. כל מיני הקבוצה הם מינים אנדמיים ללבנט, שתחום תפוצתם קטן ויש להם זיקה לחגורת הסְפָר. חוחן גדול-ראשים הוא המין היחיד השרוע והפורח קרוב לקרקע, לעומת כל שאר המינים, הפורחים בגובה מטר ומעלה.
נעשית בעיקר על-ידי דבורים בינוניות וגדולות. קרקפות הפריחה מדיפות ריח מתוק עז ביותר. בקרקפות נראים חרקים רבים – פרפרים, צרעות ענקיות וצבעוניות, וחיפושיות ממשפחת החדקוניות. החיפושיות אוכלות את הפרחים ואינן תורמות להאבקה.
* מתוך שני אתרים בישראל, אחד נכחד בבירור (בירושלים) והשני חשוד כי נכחד. על אף שמזמן האיסוף עברו 32 שנה, הרי עד שלא יערך באזור להב–רהט סקר יסודי של צמחים נדירים אין אנו מכריזים על הצמח כנכחד.
קל מאוד להרבות את הצמח מזרעים. אם לא יימצא מקור זרעים בישראל, מומלץ לאסוף זרעים בירדן ולהשיב את הצמח לשני אתרים המאפיינים את בית-גידולו בחגורת הסְפָר: שמורת להב צפון, כי קרוב לשם נמצא הצמח בשנת 1973, ושמורת תל קריות (הר עמשא) ברכס מעון, שתנאיה דומים לתנאים של המקומות שהצמח נפוץ בהם בירדן. מומלץ ללמוד על מאפייני הצמח מבית-גידולו בירדן בגלל מיעוט המידע על האוכלוסיות בישראל.
אנדמי לאזור הלבנט: ישראל, כל גלילות ירדן ומדבר סוריה. מין אופייני של חגורת הסְפָר, אשר אינו חודר לחבל הים-תיכוני (חסר בלבנון), וגם אינו חודר למדבר הקיצוני (חסר בנגב).
צמח קוצני רב-שנתי תת-אנדמי לישראל ואנדמי ללבנט. בירדן הוא מין שכיח, ובישראל עומד על סף הכחדה ויתכן אף שנכחד; משני האתרים שנאסף בהם בישראל – בזה שבירושלים נכחד הצמח כבר לפני ארבעים שנה ויותר, ומהאתר השני ליד להב הוא לא נאסף כבר שלושים שנה. מומלץ לחפשו ובמקביל להשיבו לישראל ממקור בירדן.
ראה חוחן קרדני
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | |
| שם ערבי | ח'ורפיש |
| משפחה | מורכבים |
| סיווג | ברשימת המינים בסכנת הכחדה |
| אקוסיסטמה | חגורת הסְפָר, סְפָר גבוה |
| כורוטיפ | אנדמי (מערב-אירנו-טורני) |
| אתר מרכזי לשימור | שמורת להב |
| נדירות |
1
6
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
0
4
|
| אטרקטיביות |
0
0
4
|
| אנדמיות |
0
2
4
|
| המס' האדום |
1
4.7
10
|
| פריפריאליות | N |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | סכנת הכחדה |
