סחלב הביצות

Orchis laxiflora

גדל ב-10 גלילות ב-23 אתרים מתועדים, ולפי הערכה ישנם כ-25 אתרים. בעמק עכו כמעט שנכחד ונותר בשמורת אפק. בחוף הכרמל נותר באזור תל שריש מצפון למעגן מיכאל. בשרון שרד באחו בנימינה בריכוז הגדול בארץ, בביצת זיתא, בעין ארובות ובעיינות חוגלה. בחוף פלשת נכחד, נאסף בגלילה זו בשנות ה-50-20 במאה ה-20 מאזור הירקון ומנחל שורק. בגליל התחתון מוכר ממאגר בית לחם הגלילית אולם נעלם מיודפת. בעמק-יזרעאל כמעט שנעלם מאזור צומת התשבי – כפר יהושע ונכחד מחבל תענך ומאזור עין חרוד. ברמת מנשה מוכר רק מנחל השופט. בחרמון הנמוך נמצא במעיינות אזור חזורי, הר קטע. בגולן מוכר ממעיינות חושניה ונחל סמך. בעמק החולה נעלם מנחל דן, אולם אותר באזור קריית שמונה, בעין בדולח, להבות הבשן, כפר בלום ואחו גונן. בבקעת כנרות מוכר רק מעין בליבל ליד מחולה.

קרקעות כבדות במקומות לחים, מוצפים בחורף בחבל הים-תיכוני. שדות בור, גדות נחלים ושקעים בעמקים.

סחלב הביצות בארץ תואר ע"י Schlechter ב-1844 ועל ידי Soo ב-1927 כזן דינסמור של סחלב הביצות - Orchis laxiflora var. dinsmorei (פלורה פלשתינה). מאוחר יותר שונה הסטטוס למין עצמאי - סחלב דינסמור O. dinsmorei (Bauman & Dafni, 1981) הנבדל מסחלב הביצות בכמה תכונות, ביניהן צורת השפית (מחולקת ל-3 אונות, האמצעית קצרה), גובה הצמח, עמדת שאר עלי העטיף ועוד. פיינברון בפלורה פלשתינה לא קיבלה גישה זו וכללה את סחלב דינסמור בסחלב הביצות (O. laxiflora) תוך שהיא מציינת את השם סחלב דינסמור כשם נרדף לסחלב הביצות. לאחרונה ציין אסף שיפמן כי אוכלוסיות החרמון הנמוך של סחלב זה הן סחלב הביצות בעוד ששאר האוכלוסיות באזורים הנמוכים בארץ משתייכות לסחלב דינסמור (Shifman, 2009). ההבדלים המורפולוגיים בין שני המינים הם בעיקר תכונות כמותיות, ברובן יש חפיפה ביו שני הטקסונים (Shifman, 2009). לאחרונה נמצאו באוכלוסיית עין בדולח בעמק החולה פרטים הנראים כמו סחלב הביצות ואחרים כמו סחלב דינסמור וגם פרטים המראים צורת ביניים, גם בצורת השפית. על כן מוצגות כאן כל האוכלוסיות בארץ כסחלב הביצות (O. laxiflora). במקביל נערכו אנליזות מולקולאריות בגני קיו שבלונדון שהובילו לשינוי טקסונומי נוסף – העברת סחלב הביצות ומיני סחלב אחרים לסוג בן-סחלב (Pridgeon et al., 1997) שינוי זה התקבל בכמה פרסומים חדשים, ביניהם המונוגרפיה החשובה של הסוג סחלב וקרוביו (Krestzschmar et al. 2007). גם בפרסום זה לא מחשיבים את סחלב דינסמור כמין עצמאי, אלא כתת-מין של בן-סחלב הביצות – Anacamptis laxiflora ssp. dinsmorei.

* הצמח גדל בעבר וכיום בישראל בגלילות רבות יחסית, ומבין אלה נכחד רק מאחת (פלשת). עם זאת, במרבית הגלילות שבהן הוא עדיין נמצא, ניכרת ירידה ניכרת עד כדי מחצית במספר האתרים לעומת הידוע בעבר.
* על פי רוב האוכלוסיות קטנות – בודדים עד עשרות פרטים, למעט האתר באחו בנימינה שבו גודל האוכלוסייה הוערך בעבר באלפים, אך חלה בו ירידה דרמטית במספר הפרטים.
* בית הגידול של אחו לח וקרקעות כבדות מוצפות הולך ונעלם בישראל ואבדן בית הגידול הוא הסכנה העיקרית להמשך קיומו של המין.
* הצמח מוגן בשמורות עין בדולח, צל דן, אירוס הגולן-חושניה, עין אפק, עין ארובות. האוכלוסייה הגדולה ביותר של המין באחו בנימינה נמצאת בשמורה מוצעת שאינה מוכרזת. מוגן בתוקף החוק להגנת פרחי בר.
* אינו מופיע כמין בסכנת הכחדה בארצות אחרות.

יש להכריז על אחו בנימינה כשמורה מוכרזת. כמו כן לסמן כתמים שבהם הצמח גדל כאתרי שימור נקודתיים לאחר בדיקה שהמין אכן שרד בהם, לדוגמה - צומת כפר יהושע וצומת התשבי בעמק יזרעאל והאתרים בעמק החולה.

מספרד ועד למרכז אסיה. מקובל לחלקו לשלושה תתי-מין: תת-מין טיפוסי (ssp. laxiflora) הנפוץ בכל ארצות צפון אגן הים התיכון, בצרפת ובספרד הוא חודר צפונה לאזורים אירו-סיביריים ואף נמצא נדיר מאד בדרום אנגליה. כמו כן בטורקיה הים-תיכונית, חופי הים השחור ובקפריסין; תת-מין מזרחי (ssp. dielsiana) במזרח טורקיה, דרום הקווקז, צפון עיראק, איראן ובאוכלוסיות מקוטעות במרכז אסיה; ותת-מין דינסמור (ssp. dinsmorei) במערב סוריה, לבנון וישראל.

מין הגדל בבתי גידול לחים ומוצפים בקרקעות כבדות. ניכרת ירידה רבה במספר האתרים ובית הגידול הייחודי הולך ונעלם. מין פריפריאלי שעיקר תפוצתו מצפון לישראל. מומלץ להרחיב את מספר האתרים השמורים.

ראה סחלב מצויר ורשימת הספרות הכללית