שלהבית סורית

Phlomis syriaca

הצמח התגלה מחדש ב-2017 על ידי שמואל מזר ביער אודם. עד אז נחשב כנכחד בארץ. נמצא בעבר בשני אתרים ליד הר שיפון בגולן הצפוני, אולם נכחד תחת פיתוח חקלאי. נמצא לראשונה בישראל על ידי אביבה רבינוביץ בשנת 1974 (רבינוביץ, 1984). מאז נמצא המין באזור הר-שיפון בשני אתרים שונים ברום 760 עד 820 מטר (יאיר אור 1989), אולם המאמצים לאתרו שוב באיזור זה העלו חרס.

מדרונות טוף וקילוחי בזלת בצפון הגולן.

בסוג שלהבית יש כמאה מינים הנפוצים בעיקר באזור הים-תיכוני והאיראנו-טוראני, כאשר מרכז המגוון נמצא בטורקיה בה גדלים 34 מינים, ובמזרח התיכון כולו גדלים 69 מינים.
שלהבית סורית נמנית על קבוצת שלהבית הררית - תת-סקציה Gymnophlomis Bentham, בה מספר הפרחים בדור (10)4-8. קבוצה זו מאופיינת בצורת-גידול רב-שנתית עשבונית ובחפיות עדינות וקצרות בצורת אזמל או סרגל צר. מיני הקבוצה יוצרים כרים עגולים בקוטר 40-90 ס"מ של קני-שורש מחוברים שמהם עולים גבעולים רבים. הפרחים הצהובים משחימים עם הפרייה ונשארים על הצמח תקופה ארוכה לאחר הפריחה. מיני הקבוצה שולטים בחגורת הספר של הרי-הסהר הפורה ויוצרים שורות של מינים ויקריים המחליפים זה את זה ברום טופוגרפי ובמעלות הרוחב והאורך. בלבנט גדלים ארבעה מינים מקבוצה זו וההבחנה ביניהם קשה ולעיתים כמעט בלתי אפשרית: שלהבית הררית שולטת במרומי החרמון; בחגורת הספר של הגליל המזרחי, יהודה ושומרון ועד הר-הנגב מחליפה אותה ש. קצרת-שיניים. בסוריה (כולל ג'בל דרוז ונקודה בודדת בצפון הגולן) גדלה ש. סורית, החודרת לפינה הדרום-מזרחית של אנטוליה. בעמון מואב ואדום בירדן ניתנים בספרות שלושה מיני שלהבית מקבוצה זו: שלהבית כורדית, ש. סורית וש. קצרת-שיניים. אנו לא הצלחנו להבדיל בשדה בין המינים הללו שניתנו מעבר-הירדן, שכן התכונות הדיאגנוסטיות של שעירות העלה וצורת שיני הגביע מעורבבות בתוך האוכלוסיות. ניתן לנסות להבדיל בין המינים בעזרת תכונות אחרות - לשלהבית קצרת-שיניים בסיס עלה דמוי לב ואילו בש. כורדית בסיס העלה דמוי ביצה. בש. סורית העלים מוארכים, צרים וארוכים (8-14 ס"מ לעומת 4-7 בשאר המינים) ובסיסם דמוי מרצע; זהו צמח הרבה יותר גבוה (70-100 ס"מ) מהמינים האחרים, בעל רווחים גדולים בין דורי הפרחים אשר על פי הספרות שערות העלה שלו מהודקות. על פי א.רבינוביץ, פרחי ש. סורית הם בעלי גוון צהוב עז, לעומת גוון צהוב דהוי במינים האחרים. למרות הקושי הרב בהבדלה בין מיני קבוצת השלהבית ההררית, מעניין וחשוב ללמוד אותם: יש לשער שהם מייצגים תהליכי התמיינות עכשוויים המתרחשים לנגד עינינו של טקסון קדום שהיה נפוץ לפנים בכל מרחב הלבנט ועם התייבשות האקלים בתקופת ההולוקן הופרדו האוכלוסיות השונות וכל אחת עוברת תהליכי התמיינות מקומיים.

הצמח גדל באתר יחיד ביער אודם. אינו מופיע ברשימות של צמחים אדומים בארצות האחרות של תפוצתו.

מומלץ לאסוף זרעים מהאוכלוסיה ביער אודם ולנסות להשיב לאתרים בתילי הגעש בצפון הגולן. כמו כן מומלץ לסקור את הגולן המזרחי כדי לאתר אוכלוסיות חדשות.

מואב וגלעד בירדן (לפי פלורה פלשתינה). לפי הפלורה של טורקיה - סוריה ודרום -מזרח טורקיה.

עשבוני רב-שנתי הגדל רק באתר אחד בצפון הגולן.

רבינוביץ א. 1984. מציאות בהר-שיפון. רתם 11: 68-69.