גמדונית מזרחית

Rhizocephalus orientalis

גדל רק בשתי גלילות: בצפון הגולן ובהר הנגב. בגלילות אלה נמצא הצמח עד כה רק שלוש פעמים. פעמיים נמצא הצמח ליד בורות לוץ, ופעם בודדת ליד מרום גולן. אמנם בגלילות אלה עדיין לא בוצע סקר מינים נדירים מקיף, אך בוטנאים רבים עישבבו שם. על אף חיפושיהם לא נמצא הצמח באתרים נוספים.

בהר הנגב– כתמי לס במדרונות גיר של ערבות לענת המדבר. בגולן – בשולי מאגר המים של מרום גולן (בית-גידול שונה מאשר בהר הנגב, המזכיר את קרבתו הסיסטמטית לסוג עטיינית).

הסוג גמדונית הוא מונוטיפי. בעבר שויך המין לסוג בר-נדן (Heleochloa), אשר אוחד עם הסוג עטיינית. כלומר הסוג גמדונית קרוב סיסטמטית לעטיינית על אף שמיני העטיינית אופייניים לשלוליות עונתיות ומקווי מים, ואילו הגמדונית גדלה בערבות.

* המין שכיח באדום בירדן, אך בישראל התגלה רק לאחר שנות השבעים של המאה ה-20. אין אנו חושבים שהמין אפיזודי, אלא שבדומה להרבה חד-שנתיים המותאמים לתנאי יובש יש לו כנראה בנק זרעים בקרקע, המאפשר את הופעתו הקבועה.
* המין קיים רק בשני אתרים המרוחקים מאוד זה מזה. מספר הפרטים שנצפו בשדה זעום כנראה. בהר הנגב נמצא בבורות לוץ פעמיים בשנים שונות, עובדה המרמזת על קיום אוכלוסייה יציבה.
* המין הוא פריפריאלי מזרחי – ישראל מהווה קצה דרום מערבי לתפוצתו העולמית.
* בהר הנגב אין חשש מפגיעות, אך ייתכן שבגולן הוא בסיכון עקב רעיית יתר ופיתוח מאגרי מים.

המין נדיר ביותר, אך נמצא עד כה בגלילות שלא נעשה בהן סקר מינים נדירים. לכן מומלץ מאוד לערוך סקר יסודי בגלילות הר הנגב והגולן הצפוני ולנסות למפות אתרים נוספים של המין. כמו כן מומלץ להכריז בשני המקומות שנמצא בהם שמורות טבע, ולערוך ניטור דו-שנתי של האוכלוסיות.

מערב-אירנו-טורנית; גדל בסוריה ולבנון, בטורקיה רק באנטוליה, צפון עירק וצפון-מערב אירן. בירדן גדל רק באדום, בכתמי לס במדרונות גיר של ערבות לענה ברום 1,200-1,500 מטר. נעדר מסיני ומהרי ערב.

דגן חד-שנתי זעיר, שנמצא בארץ רק בשני אתרים בשתי גלילות מרוחקות ביותר. הופעתו יכולה לכאורה להתפרש כאפיזודית, אך אפשר גם לראות בו עוד נציג של קבוצת הצמחים מאזור הסְפָר הגבוה, השכיחה למדי באדום ובהר הדרוזים, ואשר הייתה כנראה לפנים שכיחה יותר בהרי ישראל. בקבוצה זו מינים נדירים רבים מאוד, הנמצאים על סף הכחדה בישראל (כגון אבובית עדינה, מניפנית גלילית, אקינוס ריחני, בן-חיטה מעובה, חוחן גדול-ראשים). קבוצה זו תורמת רבות למגוון הביולוגי המיוחד של ישראל, ולכן חשוב לשמרם.