בן-חרצית גזור

Tanacetum sinaicum

עלי הצמח מדיפים ריח חזק, טוב לחיטוי בגדים וארונות. הבדואים משתמשים בעלים לריפוי מחלות מעיים, לשחרור מעוויתות ולהרפייה, עובדה ההופכת את הצמח פגיע לקטיף מסיבי. לפי שעה אין עדות לקטיף מעין זה מישראל, מירדן ומסיני.

גדל בארץ רק בגלילה אחת - הר הנגב, ושם בתחום מצומצם
שאורכו כ-20 ק"מ ורוחבו כ-15 ק"מ, בין בור חמת במזרח לבין נחל חריף במזרח,
נחל דורבן בצפון ונחל אליאב בדרום. אתרים נוספים בתוך המקטע - נחל ניצנה עליון, בורות
לוץ, נחל אלות, הר רמון ומעבר ערוד.

גדל בכיסי קרקע בין סלעים, למרגלות משטחי סלע, ובמצוקי מדרגות גיריים, לרוב במפנה צפוני מעל רום של 850 מטר.

סוג גדול בן 150 מינים, הנפוץ בחלק הצפוני של
העולם הממוזג בעולם הישן וגם בעולם החדש. מרכז תפוצת המינים משתרע באזור
האירו-סיבירי ובאזור האירנו-טורני. מינים אחדים גדלים בהרי מזרח-אפריקה. מגדלים
מינים אחדים בתרבות כצמחי נוי וכצמחים ארומטיים. ממינים אחדים מפיקים תכשירים
רפואיים וחומרים אנטי בקטריאליים וחומרי הדברה (הפליט המפורסם). ב"ספר האדום" (2007)
צוין מין זה בשם בן-חרצית נגבי (T. negevensis),
מין שלא תואר פורמאלית. על פי ה"ספר האדום" בן-חרצית נגבי נבדל מבן-חרצית גזור בכך שיש בהיקף
קרקפתו פרחים לשוניים. בסיורנו בהרי אדום
ובהר הנגב ראינו שיש מעבר רציף בתכונה זו ועל כן אנו חושבים כיום (2019) שבן-חרצית נגבי
כלול במין בן-חרצית גזור. מין קרוב נוסף, בן-חרצית צפוף, גדל ברום הר החרמון
ובהרים צפונה ומזרחה משם. כמו כן נפוץ בחרמון גם בן-חרצית דק-עלה. בן-חרצית גזור הוא צמח הגדל כיום באזור ערבתי
רם, שמסביבו משתרעת צמחייה מדברית אופיינית. קרוביו אינם שוכנים במדבר אלא בהרים
גבוהים של האזור האירנו-טורני. אפשר לשער כי הצמח הוא שריד מתקופה גשומה יותר,
שהייתה כנראה בסוף תקופת הפלייסטוקן לפני 15,000-10,000 שנה. בהר הנגב ובהרי אדום
גדלים עוד מינים ערבתיים רבים של הרים גבוהים. משערים שאזור סיני והנגב היה בעבר
גשום יותר, והצומח הערבתי הרם שלט שם. עם התייבשות האקלים הצטמצמה הצמחייה לראשי
ההרים, רובה נכחד ובמיעוטה חלה התמיינות ונוצרו מינים אנדמיים המיוחדים
להר הנגב. תהליך כזה עבר על מינים אנדמיים נוספים הגדלים רק בהר הנגב– כלך דנין,
בופונית רמון, שקד רמון ואזובית רמון. הסוג בן-חרצית קרוב לסוג חרצית, וקרוב גם
לסוג הגדול קחוון. בן-חרצית נבדל מקחוון בכך שאין לו מוצים על פני מצעית הקרקפת,
ועל כן אינו יכול לאחוז בזרעים הבשלים זמן רב. כמו כן כל מיני בן-חרצית הם
ארומטיים, ורק חלק ממיני הקחוון מדיפים ריח.

* המין ידוע מ-50 אתרים, הנמצאים כולם במקטע אחד, יתכן שישנם אתרים נוספים. בסקר שנערך ב-2015 מופו רק גבולות התפוצה * כל האוכלוסיות כלולות בתחום שמורת הר הנגב, אך יש בשטח פעילות צבא ענפה.

לנטר שתי אוכלוסיות נבחרות, בשני בתי-גידול שונים –סלעים (ראש אלות) ומדרון סלעי (נחל אילונים). יש לבדוק את פעילות צה"ל באזור ולדאוג שאיננה פוגעת באוכלוסיות הרגישות.

אנדמי להרים המדבריים של דרום הלבנט. נמצא
בישראל בהר הנגב הגבוה ברום של מעל 800 מ'. בירדן מצוי בהרי אדום מהרי עקבה בדרום
ועד לאזור שמורת דנה, כמו כן מצוין כנדיר מאד בהרי מואב. בסיני (מצרים) נמצא ברכס
יעלק בצפון סיני וכמו כן בהרי מרכז סיני ודרומה. בהרי דרום סיני זהו צמח נפוץ.

בן-שיח מעוצה שגובהו 50 ס"מ, עליו גזורים, ארומטיים מאוד, וקרקפותיו צהובות. גדל בארץ רק במרומי הר הנגב. מין אנדמי לישראל וללבנט, הגדל רק באתרים מעטים, כולם במקטע אחד, הנמצא אומנם בשמורת טבע אך יש להשגיח עליו בשל חשיבותו הביוגיאוגרפית.