זקן-תיש מדברי

Tragopogon collinus

גדל בגלילה אחת בלבד – הר הנגב, בשבעה אתרים
באזור נחל ניצנה עילי–הר רמון–בורות לוץ, ואף מעט במישור הרוחות (מידע מתוך
גליונות עשבייה).

ערוצים לסיים ומדרונות סלעיים ברום מעל 900 מטר בהרים מדבריים. באדום הוא גדל בערבות של מדרונות אבניים וקרקעות לס מהודקות ובמעונות מופרעים באבן-חול מעל רום של 950 מטר. נדיר מאוד בערוצים בהר הגבוה של דרום סיני בתשתית מגמתית מעל רום של 2,000 מטר.

הסוג מונה 110 מינים רב-שנתיים עשבוניים, הנפוצים באזורים ממוזגים של כדור הארץ – אירו-אסיה וצפון אמריקה. אופייני להם שורש שיפודי, עלים הדומים לעלי צמחים חד-פסיגיים ומיץ חלבי בגבעולים. יש מינים שעליהם משמשים לסלט ושורשיהם למאכל. באירופה 20 מינים, במזרח התיכון 40 ובישראל רק 3 מינים. המין השכיח בחבל הים תיכוני בישראל הוא זקן-תיש ארוך. בחרמון (ולפנים גם באזור ירושלים) גדל זקן-תיש צהוב, שתפרחתו צהובה. זהו מין שכיח בחרמון בצידי דרך, והוא נמצא באזור ירושלים מספר פעמים מועט וכנראה נכחד מאז שנות השמונים של המאה ה-20.
זקן-תיש מדברי קרוב סיסטמתית לזקן-תיש ארוך, אך מקור הזרעון שלו קצר מהזרעון (בזקן-תיש ארוך ארוך המקור מגוף הזרעון, ומכאן שם המין), ואורך עלי המעטפת כאורך הפרחים, בעוד בזקן-תיש ארוך –הפרחים ארוכים בהרבה מעלי המעטפת. זקן-תיש מדברי הוא מין נמוך הרבה יותר, וגבעוליו עבים יותר מאשר בזקן-תיש ארוך.
רבים מתקשים להבדיל בין הסוגים זקן-תיש וזקן-סב. זקן-סב הוא צמח חד-שנתי המפתח שני טיפוסי-זרע שונים זה מזה בתפרחת שלו (ולכן הופרד מזקן-תיש לסוג מיוחד): זרעוני ההיקף של התפרחת חסרי ציצית. גם למיני ההרדופנין תפרחת דומה מאוד לזו של זקן-סב ושל זקן-תיש, אלא שלהרדופנין יש דורים אחדים של עלי מעטפת, רעופים זה על זה, בעוד לזקן-תיש וזקן-סב יש רק דור אחד של עלי מעטפת.

* ידועים שבעה אתרים, כולם באותו מקטע בהר הנגב באזור נחל ניצנה עליון, נחל אלות והר רמון.
* לא נערך סקר למין זה ואין הערכה לגבי גודל האוכלוסיות,
אנו משערים שהמין נפוץ באתרים נוספים במרחב הידוע. * כל האתרים כלולים בתחום שמורת הר הנגב, אך ריכוזם במקטע גיאוגרפי אחד מהווה סכנה.
* הפריחה אטרקטיבית לקטיף, אך הצמח מפריש מיץ חלבי רב ולאחר הקטיף יש שהצמחים נזנחים בשדה.
* המרחק בין האתרים קטן (1-2 קילומטר), אך כל אוכלוסיית הר הנגב מבודדת מרחק רב מאוכלוסיית אדום מכאן ומאוכלוסיית דרום סיני מכאן.

מומלץ לערוך בהר הנגב סקר אתרים יסודי ולמפות את כל האוכלוסיות וגודלן. את שתי האוכלוסיות הגדולות והמרוחקות זו מזו מומלץ לגדר, לבדוק ממשק רעייה ולנטר פעמיים בשנה.

גדל במערב אסיה באזורים גבוהים ויובשניים: ברוב גלילות אירן, אפגניסטן, ירדן (עמון, מואב ואדום, אולי גם גלעד), בישראל בהר הנגב, ובמצריים בדרום סיני. בהרי אדום מעל 1,200 מטר זהו צמח שכיח, הגדל בערבות לענה במדרונות גיר אבניים וגם בשקעים מופרעים ושולי חלקות חקלאיות. נדיר יותר במואב ועמון. הופעתו בחצי האי ערב מסופקת.

צמח עשבוני
רב-שנתי עם פריחה שובת עין, הגדל בארץ רק באזור אחד, בהר הנגב. הצמח נדיר ביותר,
מספר אתריו קטן וכולם נמצאים בתחום שמורת טבע הר הנגב באזור מצומצם. מתעוררת שאלה
קשה לגבי עדיפות הכללת צמחים כדוגמת מין זה ברשימת הצמחים האדומים: כל אוכלוסיות
הצמח מוגנות בתחומי שמורת טבע, הצמח איננו פריפריאלי (גדל בדרום סיני)
והאטרקטיביות שלו מועטה יחסית. יחד עם זאת, נדירוּתו הרבה והצטופפות אוכלוסיותיו
במקטע גיאוגרפי אחד מהווים סכנה להמשך קיומו. בשנת 2018 החליטה הוועדה
המלווה המקצועית להוריד את הסטטוס של מין זה ממין בסכנת הכחדה למין על סף איום,
בהתאם לחישוב המספר האדום.