וליסנריה סלולה
Vallisneria spiralis
צמח-מים טבול רב-שנתי, מושרש בקרקע, גובהו 12-30 ס"מ. קנה-השורש זוחל, ספוגי, נושא בין השלוחות הרבות גם פקעות. העלים מוארכים, דמויי סרגל, ערוכים בשושנת השקועה בקרקע. הצמח דו-ביתי, פרחיו זעירים (1-1.5 מ"מ). לפרחים האבקניים עוקץ קצר, והם ערוכים בבסיס הצמח בקבוצות העטופות במתחל. לכל פרח שלושה עלי עטיף, שניים גדולים ואחד קטן, הסוגרים על שני אבקנים פוריים ואבקן אחד מנוון. עם הבשלתם ניתקים הפרחים אחד-אחד וצפים על-פני המים. שני עלי-העטיף הגדולים, הנפרשים לצדדים, ועלה העטיף השלישי, המורם כלפי מעלה, משמשים כמצוף. הפרחים העליינים נישאים בודדים על-גבי עוקץ ארוך ושזור. לפרחים עטיף ירקרק בן שני דורים – שלושה עלי עטיף בכל דור. עלי הדור החיצוני מאוחים לצינור, ועלי הדור הפנימי מפורדים ודומים לקשקשים. לעלי שלוש צלקות גדולות. לקראת ההאבקה מתארך העוקץ והפרח עולה על-פני המים. לאחר ההפריה מסתלסל עוקץ הפרח, מתקצר ומושך את הפרי לתוך המים. הפרי מבשיל בקרקעית האגם. הזרעים נובטים בשפת האגם עם ירידת מפלס המים.
הפריחה באביב ובמשך הקיץ. הצמח מתרבה גם באופן מיני וגם על-ידי שלוחות. ידוע מהספרות כי בתנאים לא אופטימליים יתכן שהצמח לא יפרח במשך שנים, וכך תהיה ההתרבות רק ווגטטיבית.
כל חלקי הצמח משמשים מזון לדגים. העלים הסבוכים משמשים מקום מסתור והטלה לבעלי-חיים. נפוץ כצמח אקוואריום.
המין נאסף פעמיים בלבד בישראל בשנת 1941: בשרון "בין חדרה לפתח-תקוה" ובימת החוּלה ליד יסוד המעלה. מאז, במשך יותר מ-50 שנה, לא אותרה עוד הוליסנריה. בשנת 1997 נאסף המין מחדש באגמון החוּלה, ובשנים האחרונות יש תצפיות אודותיו ממקווי-מים בשרון. קרוב לוודאי שאלה פרטים שברחו מאקווריומים של מגדלי דגים, המשתמשים בצמח כמעשיר חמצן.
צמחים טבולים של בריכות ומקווי מים עומדים. גדל בבר (בעבר) בביצת החוּלה.
הסוג כולל 2 עד 10 מינים הנפוצים על פני כל יבשות העולם. מין אחד גדל באירופה, באגן הים התיכון ובמזרח התיכון. הגדרת הסוג קשה ביותר, ובתוך כל אוכלוסייה שוררת שוֹנוּת רבה בסימנים הדיאגנוסטיים, ולכן לא ברור לחוקרים מהו מספר המינים בסוג וליסנריה לאשורו.
* המין היה מוכר משני אתרים בישראל אולם נעלם ולא נצפה משנות ה-40 של המאה ה-20.
* פרטים של וליסנריה שנמצאים בשנים האחרונות בטבע הם כנראה פליטי תרבות.
מומלץ לערוך סקר מקווי מים בעמק החוּלה ובשרון ולאתר את הוליסנריה. כמו כן לבדוק בעזרת שיטות מולקולריות אם קיים הבדל גנטי בין אוכלוסיות התרבות ובין אוכלוסיות הבר של הלבנט (סוריה, הנילוס) ולהשיב לאגמון החוּלה אוכלוסיות של ווליסנריה ממקורות טבעיים.
צמח רב-אזורי הגדל באזורים נרחבים בעולם – טרופיים וממוזגים: באגן הים התיכון, באזור האירנו-טורני, הסודני והאירו-סיבירי. כמו כן גדל באסיה המרכזית, הודו, הים השחור,סין, יפן, אוסטרליה, אפריקה, דרום אמריקה וצפונה. ככל שהצמח גדל במעלות רוחב גבוהות יותר הוא מאכלס מקווי-מים שהמים בהם חמים יותר. במזרח התיכון הוא גדל במצריים בעמק הנילוס, בסוריה באזור ג'זירה והרי המערב, בצפון טורקיה, בצפון עירק ובאירן.
צמח מים טבול שנכחד מהארץ מאז שנות הארבעים של המאה ה-20. כנראה גדל רק בימת החוּלה, אך ישנו גם איסוף בודד מהשרון. ברמה העולמית הצמח איננו מין אדום כלל ועיקר: תפוצתו קוסמופוליטית ואין הוא צמח פריפריאלי בישראל, כי הוא גדל גם בנילוס וגם בסוריה.
ויזל, י. וליפשיץ, נ. 1971. צמחי מים בישראל. הוצאת רשות שמורות הטבע.
השתתפו בכתיבה:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | Straight Vallisneria, Tape Grass |
| שם ערבי | ווליסנריה |
| משפחה | מימוניים |
| סיווג | ברשימת המינים בסכנת הכחדה |
| אקוסיסטמה | מקווי-מים |
| כורוטיפ | רב-אזורי קוסמופוליטי |
| אתר מרכזי לשימור | אגמון החוּלה |
| נדירות |
1
6
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
3
4
|
| אטרקטיביות |
0
2
4
|
| אנדמיות |
0
0
4
|
| המס' האדום |
1
-1.0
10
|
| פריפריאליות | 0 |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | נכחד |
