הזמירון מוגדר כמין ב"סכנת הכחדה חמורה" (CR) בשל גודלה המזערי של האוכלוסייה המקננת, המוערכת בפחות מ- 50 פרטים בוגרים. יתכן שהמין אינו מקנן בישראל מדי שנה. גם במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר הזמירון כמין "בסכנת הכחדה חמורה" (CR), היציבות במעמדו של המין משקפת המשך של מגמת הירידה במצב אוכלוסייתו ונסיגה שלה ממרבית האתרים בהם קינן בצפון ישראל.

בתי גידול	בריכות, מאגרים ומקווי מים המוקפים בסבך צמחיה
סטטוס בארץ	מקיץ, יציב
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד קצר-טווח \ נודד חלקי
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	גדה סבוכה, בתי גידול לחים
תצורות צומח	סבך ביצה וגדות נחלים
צפיפות צומח	גבוהה
מיקום הקן	סבך גדה/צמחיה צפה
סוגי מזון	חסרי חוליות
שיחור מזון	על עצים ושיחים
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	ייבוש ופגיעה בביצות ובמקווי מים

מקנן נדיר ביותר בצפון הארץ ובמרכזה. לא ידוע האם האוכלוסייה המקננת יציבה או מקייצת. חורף וחולף שכיח למדי.
עד לשנות השישים של המאה ה-20 היה מקנן מצוי למדי בעמק החולה, עמק בית שאן, עמק יזרעאל ומישור החוף הצפוני. בעקבות הרס ושינוי מקומות החיות הצטמצמה האוכלוסייה המקננת מאד, והיא נמצאת כיום על סף הכחדה. בשנות ה- 1980 קיננו בסך הכל כ- 10–20 זוגות בחולה, בצפון הכינרת ובעמק בית-שאן (Shirihai 1996). קן בודד נמצא בשפדן שליד ראשון-לציון ב- 1989, ומספר זוגות קיננו באותו אזור (כיום אגם ה"סופרלנד") ב- 2013. על פי מידע שנאסף בטיבוע של זמירונים בעמק החולה, יתכן שהמין דוגר גם שם, באופן לא רציף.

מקווי מים בחבל הים-תיכוני והערבתי, עם סבך גדות מגוון וחישות קנים. בעונת הנדידה ובחורף נראה גם בשדות חקלאיים ובסבך צומח הרחק ממים.

האוכלוסייה המקננת כיום היא שרידית ומקוטעת. השינוי החד בגודל האוכלוסייה התרחש בשנות החמישים והשישים של המאה ה-20, בעקבות ייבוש ופגיעה בבתי הגידול הלחים. לא ידוע אם יש שינוי במספר הפרטים החורפים והחולפים בארץ.

גורם הסיכון העיקרי הוא שינוי והרס מקומות החיוּת – יבוש, זיהום ושינוי של גופי מים, בעיקר בִּיצות ונחלים. בריכות הדגים והמאגרים אינם מהווים על פי רוב תחליף למקומות החיוּת הטבעיים בגלל הדלות והאחידות של צומח הגדות.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

אוכלוסיית הזמירון המקננת כיום בישראל היא שרידית ומקוטעת מאוד בעקבות צמצום דרמטי בשטחי החיות המתאימים. האוכלוסייה שקיננה בעבר בצפון הארץ היוותה את גבול התפוצה הדרומי של המין במערב הפלארקטי. יתכן שאוכלוסיות קטנות מקננות בסוריה ובלבנון (Cramp & Simons 1992, Birdlife 2017), אך נראה שהסיכוי למעבר של פרטים מאוכלוסיות אלה לישראל ("אפקט הצלה") הוא זניח.

כדי לאושש את אוכלוסיית הזמירונים נדרש להרחיב את מצאי מקומות החיות הפוטנציאליים עבורם על ידי ביצוע פעולות ממשק להרחבת סבך הגדה באזורים מתאימים, דוגמת אגמון החולה ובריכות דגים בעמק החולה, בקעת בית צידה, עין אפק ובריכות עמק עכו.

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Cramp, S and Simmons, R.G. 1992. The Birds of the Western Palearctic, Volume 6. Oxford University Press
• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.