שיחנית הזית מוגדרת כמין ב"סכנת הכחדה חמורה" (CR) בשל גודלה המזערי של האוכלוסייה המקננת, המוערכת בפחות מ- 50 פרטים בוגרים. בעשור האחרון לא נצפה קינון של המין בארץ, ויתכן שהוא כבר נכחד למעשה כמקנן בישראל. במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדרה שיחנית הזית בקטגוריית "מידע חסר" (DD). למרות שגם כיום חסר מידע מקיף מאזורי הקינון של המין בארץ, ניתן לומר בוודאות שהוא נעלם ממרבית האתרים שבהם היה מוכר כמקנן עד לתחילת שנות ה- 2000, ולכן ההחמרה במעמד המין משקפת הרעה במצב האוכלוסייה.

בתי גידול	יער פארק וחורש פתוח, שיחייה מפותחת - גריגה
סטטוס בארץ	מקיץ
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	הררי
תצורות צומח	חורש, שיחייה
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח, בינונית
מיקום הקן	עצים
סוגי מזון	חסרי חוליות
שיחור מזון	על עצים ושיחים
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	אינם ידועים

הגדולה בשיחניות, ארוכת רגליים וזנב. צבעה הכללי אפור כהה - זיתי בחלקים העליונים ולבנבן בחלקים התחתונים.
הכנף ארוכה וחישוף האברות בולט באורכו. שוליים בהירים לאברות האמה ולשלישוניות יוצרים כתם בהיר בולט במרכז הכנף.

מקייצת ומקננת נדירה ביותר בגליל העליון וכן חולפת במספרים קטנים.
לפי עדויות מהמאה ה- 19 ומתחילת המאה ה- 20, הייתה מקייצת בצפון ישראל ובמרכזה. התגלתה מחדש כמקננת רק בתחילת שנות ה- 1990 בגליל העליון, מגוש הרי מירון צפונה ומערבה עד לגבול לבנון (גדעון סגלי ואיתי שמשון, בע"פ, Shirihai 1996). עדויות אחרונות לקינון המין בישראל נאספו בתחילת שנות ה- 2000 (אפריים אזוב ויואב פרלמן, בע"פ).

גורמי הסיכון לאוכלוסיית שיחנית הזית אינם ידועים לנו, ומרבית שטחי המחייה של המין בגליל לא השתנו במידה ניכרת במרוצת שני העשורים האחרונים. הגליל העליון מהווה גבול תפוצה דרומי עבור האוכלוסייה העולמית ויתכן שהמין מושפע מגורמים גלובליים דוגמת שינויי אקלים, שהשפעתם ניכרת יותר באוכלוסיות קצה.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

שיחנית הזית מוגדרת כמין בסכנת הכחדה חמורה. בשנים האחרונות לא נצפה קינון של המין בארץ ולכן יתכן שהיא כבר נכחדה למעשה כמקננת בישראל. מומלץ לבצע מאמצים לאיתור אוכלוסיות מקננות של המין בארץ כדי שניתן יהיה להעריך טוב יותר את מצבו ולקבל החלטות הנוגעות לשימורו.

יש לבצע סקר שיטתי באזורים בהם המין קינן בעבר בכדי לנסות ולאתר אוכלוסיות שרידיות ולפתח תכנית ממשקית לשמירה עליהן.

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.