עזנייה שחורה

Aegypius monachus

העזנייה השחורה מוערכת כמין שנכחד כמקנן באזורנו (RE). תהליך ההכחדה התרחש ככל הנראה בתחילת המאה ה- 20 ומאז לא נצפו ניסיונות קינון של המין בארץ (אף כי פרטים מעטים נצפים כאן מדי שנה כחורפים, חולפים ואף מקייצים). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדרה העזנייה השחורה כמין שנכחד באזורנו (RE).

בתי גידול	מצוקים בחבל הים-תיכוני, יער פארק וחורש פתוח
סטטוס בארץ	יציב
סטטוס קינון בארץ	קינן בעבר
אופי הנדידה	מין יציב
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	הררי, מצוקים
תצורות צומח	חורש, שיחייה, בתה
צפיפות צומח	בינונית, נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	עצים
סוגי מזון	פגרים
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	גדול (מעל 1000 גרם)
גורמי סיכון	הרעלות מחומרי הדברה חקלאיים, הרעלות עופרת, ציד ולכידה

מין של נשר אוכל פגרים גדול מאד וכהה המאכלס מדרונות הרים מיוערים ומקנן על עצים.
צבעה של העזניה הבוגרת חום כהה אחיד למדי, למעט כיפה בהירה וראש קירח. הצעירים כהים יותר ולנוצותיהם גוון שחור מבריק. המקור גדול וחזק מאוד.
בתעופה ניכרת בכנפיים מלבניות, ארוכות ורחבות, הזנב הקצר.

העזניה השחורה היא כיום חורפת וחולפת נדירה בגולן, בגליל, בנגב ובערבה. בעבר תועדה כמקננת בצפון הארץ.
זוג בודד קינן במצוק הארבל ב-1864 (טריסטרם 1867). תצפיות נוספות בחודשי הקיץ נרשמו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 באזור הר-תבור, יריחו וירושלים, אולם אין עדויות לקינונים נוספים (Shirihai 1996).

מקננת באזורים הרריים ומצוקיים באקלים ים-תיכוני או ערבתי, הקינים בדרך-כלל על עצים. בחורף ובנדידה נראית גם בנופים פתוחים ומישוריים.

העזניה השחורה קיננה בצפון הארץ עד לתחילת המאה ה-20. בעשורים האחרונים היא חולפת וחורפת נדירה, בעיקר בגולן ובגליל. הסבירות שהמין ישוב לקנן בארץ באופן טבעי מוערכת כנמוכה.

הסיכויים שהמין ישוב לקנן בארץ באופן טבעי מוערכים כנמוכים, בגלל צמצום האוכלוסייה בדרום-מזרח אירופה, ומצב שמירת הטבע בארצות השכנות (סוריה, לבנון ותורכיה) שאינו מאפשר קיום של אוכלוסייה רציפה מאירופה למזרח התיכון. מאידך, המין מקבל עדיפות גבוהה לביצוע ממשק פעיל להשבתו לטבע (הצופה ומירוז 2015, תכנית אב לשימור העופות הדורסים בישראל) בשל תפקידו החשוב באיתור ובפתיחה של פגרים באזורים מיוערים ובמקביל, התבגרות החורשים הטבעיים והנטועים בצפון הארץ.

• הצופה, א. ומירוז, א. 2015. תכנית אב לשימור העופות הדורסים בישראל. מסמך פנימי של רשות הטבע והגנים.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.