זרון סוף

Circus aeruginosus

זרון הסוף מוערך כמין שנכחד כמקנן באזורנו (RE). תהליך ההכחדה התרחש בעקבות ייבוש אגם וביצת החולה במהלך שנות ה- 1950 ומאז לא נצפו ניסיונות קינון של המין בארץ (אף כי הוא עדין חורף וחולף שכיח). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר זרון הסוף כמין שנכחד באזורנו (RE). פרטים בודדים נצפים בשנים האחרונות בחודשי הקיץ בעמקי הצפון ונראה לכן שקיים סיכוי שהמין ישוב לקנן בישראל באופן טבעי.

בתי גידול	בריכות, מאגרים ומקווי מים המוקפים בסבך צמחיה, עמקים לחים
סטטוס בארץ	יציב
סטטוס קינון בארץ	קינן בעבר
אופי הנדידה	מין יציב
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	מישורים ועמקים, ביצות, בתי גידול לחים, גופי מים מתוקים
תצורות צומח	סבך ביצה וגדות נחלים
צפיפות צומח	בינונית, גבוהה
מיקום הקן	סבך גדה/צמחיה צפה
סוגי מזון	חולייתנים יבשתיים, דגים
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	בינוני (500 - 1000 גרם)
גורמי סיכון	הרעלות מחומרי הדברה חקלאיים, ייבוש ופגיעה בביצות ובמקווי מים

הגדול והשכיח מבין ארבעת מיני הזרון הנצפים בישראל. מציג דו-פרצופיות זוויגית בולטת, הזכר קטן יותר ובהיר ולכנפיו גוון אפור-כחלחל, לנקבה גוונים חומים כהים ורק ראשה וכתפיה צהבהבים.
מרבית התצפיות בארץ הן בנקבות וצעירים. השיחור למזון מבוצע תוך ריחוף וגלישה בגובה נמוך מעל לשדות לחים ושולי מקווי מים, בכדי לאתר ציפורים ומכרסמים קטנים המהווים את עיקר המזון.

כ- 15 זוגות קיננו בעמק החולה עד 1953, זוג בודד קינן באזור יבנה ב- 1918. עם יבוש החולה נכחדה האוכלוסייה המקננת. פרטים בודדים, רובם צעירים, נראו בשנות ה- 1980 במהלך חודשי הקיץ בעמקים הצפוניים ובגולן, וזוג אחד ככל הנראה קינן באגם כפר-ברוך ב- 1982 (Shirihai 1996).

מקנן בביצות, אגמים ונחלים שלגדותיהם סבך צמחיה נרחב. בארץ נצפה באזורים של שדות לחים, בריכות דגים ומאגרים.

גורמי ההכחדה העיקריים היו:
- הרס מקומות החיוּת – יבוש והרס ביצות ובתי גידול לחים, ובפרט יבוש ביצת החולה.
- חומרי הדברה – כמו מרבית העופות הדורסים, נפגעו גם זרוני הסוף מהרעלה משנית של מכרסמים ואוכלי זרעים אחרים, בעיקר בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת

זרון הסוף נכחד כמקנן בישראל במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים, בעקבות ייבוש ביצת החולה ומקווי מים נוספים בעמקים הצפוניים, במקביל להרעלות משניות מחומרי הדברה חקלאיים. הסבירות שהמין ישוב לקנן בישראל באופן טבעי וללא ממשק מכוון מוערכת כנמוכה עד בינונית.

הרחבת אזורי סבך ביצה בעמקי הצפון ובמיוחד בעמק החולה תגדיל את ההסתברות שהמין ישוב לקנן בארץ באופן טבעי.

• הצופה, א. ומירוז, א. 2015. תכנית אב לשימור העופות הדורסים בישראל. מסמך פנימי של רשות הטבע והגנים.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Mendelssohn, H. 1972. The impact of pesticides on bird life in Israel. ICBP 11:75-104.
• Mendelssohn, H. 1975. Report on the Status of Some Bird Species in Israel in 1974. I.C.B.P. 12:265-270.
• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.