סיס הגליל מוערך כמין ש"עתידו בסכנה" (VU) בגלל ירידה מתמשכת בגודל האוכלוסייה ובתחום התפוצה. קצב הירידה מוערך כגדול מ- 30% במשך 3 דורות (37.5 שנים). גם במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוערך סיס הגליל כמין שעתידו בסכנה" (VU). היציבות במעמד המין נובעת מהמשך מגמת הצמצום בגודל האוכלוסייה ובתחום התפוצה.

בתי גידול	מצוקים בחבל המדברי, מצוקים בחבל הים-תיכוני
סטטוס בארץ	מקיץ
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני, אירנו-טורני, סהרו-סינדי
תצורת נוף	הררי, מרחב כפרי, מצוקים
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	מצוקים, מבנים וחורבות
סוגי מזון	חסרי חוליות
שיחור מזון	באוויר
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	אינם ידועים

סיס קטן מאוד, בעל כנפיים קצרות ורחבות יחסית וזנב רבוע. צלליתו מזכירה פעמים רבות צללית של סנונית, במיוחד טסית הבתים, הנראית לעיתים בקרבתו.
צבעו הכללי שחור מבריק, ורק העל-שת והגרון לבנים צחים, בולטים ונראים היטב גם מלמטה.
תעופת סיס הגליל קלילה, "רפרפנית" ולא-יציבה, עם פניות חדות ועצירות פתאומיות ללכידה של חרקים.

יציב ומקייץ-מקנן שכיח למדי. מקנן במושבות בגליל, בגולן, בכרמל, בבקעת הירדן, במדבר יהודה ובצפון-מזרח הנגב. המושבות מונות כיום זוגות בודדים עד עשרות זוגות. מושבות שמנו בעבר מאות רבות של זוגות הצטמצמו במהלך העשורים האחרונים לעשרות בודדות בלבד.

מקנן במושבות בוואדיות רחבים עם מצוקים נישאים, וכן במבנים באזורים כפריים, הן בחבל הים-תיכוני והן בחבל המדברי. מבלה את מרבית הזמן באוויר. מחוץ לעונת הקינון נראה בכל מקומות החיוּת.

אינם ידועים, יתכן ששימוש רב בחומרי הדברה מקטין את כמות המזון הזמין לסיסים.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

נדרש מחקר להבנת הדינמיקה של אוכלוסייה והגורמים המגבילים אותה.

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.