חופמי גדות

Charadrius dubius

חופמי הגדות מוגדר כמין ב"סכנת הכחדה חמורה" (CR) בשל גודלה המזערי של האוכלוסייה המקננת, המוערכת בפחות מ- 50 פרטים בוגרים וכן בשל תחום תפוצתו המצומצם, שכולל כיום ככל הנראה רק את אזור שפך הירדן לים המלח. במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוערך חופמי הגדות כמין ב"סכנת הכחדה חמורה" (CR). היציבות במעמד המין משקפת יציבות במצבה הקשה של אוכלוסייתו, המונה זוגות בודדים בלבד.

בתי גידול	חוף ים חולי, מקווי מים בעלי גדה רדודה בוצית או עשבונית
סטטוס בארץ	חולף, מקיץ
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד קצר-טווח \ נודד חלקי
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	בתי גידול לחים, בריכות מלח, חוף ים חולי, גדה חשופה \ עשבונית
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	קרקע
סוגי מזון	חסרי חוליות
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	הרס וקיטוע מקומות החיות, הפרעה ישירה מפעילות אדם, לחצי טריפה מוגברים מצד מינים פולשים ומתפרצים, ייבוש ופגיעה בביצות ובמקווי מים

מקייץ מקנן נדיר ביותר, חולף שכיח וחורף נדיר למדי.
זוגות בודדים מקננים ככל הנראה לאורך הירדן, הירמוך וחופי צפון ים-המלח, אך אזורים אלה קשים לגישה והמידע לגביהם מוגבל. משפחה עם פרחונים נצפתה בשפך הירדן לים המלח באביב 2017 (עמיר בלבן, בע"פ) וקינון נצפה בכיכר סדום ב- 2005 (יואב פרלמן בע"פ).
עד לשנות ה- 1960 קיננו בארץ מאות זוגות, לאורך חופי הים התיכון, בנחלי החוף, בבקעת הירדן ובעמקים הצפוניים (פז 1986, Shirihai 1996). אוכלוסיית החוף נעלמה כמעט לחלוטין במהלך שנות ה- 1970 ככל הנרא הבשל עומס פעילות האדם באזור זה, וכן התרבות מינים פולשים ומתפרצים. בשנות ה- 1980 עדיין קיננו בארץ 100–150 זוגות, רובם לאורך בקעת הירדן: 30 בצפון ים-המלח, 30 בין יריחו לבית-שאן, 17 בעמקי בית-שאן ויזרעאל ו- 5–10 זוגות במישור החוף הצפוני (Shirihai 1996).
המין מגיב במהירות להיווצרות תנאים מתאימים לקינון, כך נצפה קינון של עשרות זוגות לאורך הירדן והירמוך בקיץ 1992, לאחר ששיטפונות חורף עזים יצרו גדות ואיונים נקיים מצומח לאורך הנחלים (עמיצור בולדו, בע"פ).

חופמי הגדות נפגע בעיקר מהרס ושינוי מקומות חיותו. חופי הים התיכון ושפכי הנחלים לים נפגעו מזיהום מסיבי בזפת, שמנים, פסולת וביוב, והפעילות האנושית בהם הפכה לאינטנסיבית. בנוסף, נחלי החוף זוהמו, עברו יישור והסדרה והשטחים החקלאיים מגיעים עד גדותיהם כך שלא נותר בית גידול טבעי מתאים עבור החופמים. בריכות דגים ומאגרים שהוקמו במישור החוף ובעמקים אינם מהווים מקום חיות הולם, הן בשל הפעילות האנושית האינטנסיבית סביבם והן בשל ריבוי המינים הפולשים והמתפרצים המגדילים את לחצי הטריפה על דוגרי הקרקע. נהר הירדן נותר מוגן יחסית ונקי, אך כמות המים הזורמת בו כיום היא קטנה ועצירת זרימת המים מהכנרת הביאה להפסקת שיטפונות החורף בנהר, שייצרו בעבר איים חוליים נקיים מצמחיה, עליהם נהגו החופמים לקנן.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

חופמי הגדות מוגדר כמין בסכנת הכחדה חמורה. הוא נפגע בעיקר מייבוש, זיהום והפרה של מקווי המים המתוקים ומהפרעות ישירות וזיהום בחופי הים. בשנים האחרונות נאספו מעט מאוד עדויות לקינון של המין בארץ ונראה שהוא אינו מקנן כאן מדי שנה. יתכן שזוגות מעטים מקננים בירדן הדרומי ולאורך חופי צפון ים המלח, מומלץ לבצע סקרים מסודרים באזורים אלה.

חסר מידע עדכני ומקיף על מצבו של המין באזורים שבהם הוא עשוי לקנן. מומלץ לבצע סקרים לאורך חופי ים המלח והירדן, ובמקרי הצורך לבצע פעולות ממשקיות לשיפור והבטחת קיומם של אתרי הקינון שימצאו.

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.