רץ המדבר מוערך כמין ש"עתידו בסכנה" (VU) בשל אוכלוסייתו הקטנה והמצטמצמת. גודל האוכלוסייה כיום מוערך בפחות מ- 1,000 פרטים בוגרים וקצב הירידה בלמעלה מ- 30% במשך 3 דורות (כ- 22 שנה). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוערך רץ המדבר כמין ש"עתידו בסכנה" (VU). היציבות במעמד המין משקפת המשך של מגמת הצמצום בגודל האוכלוסייה ובשטחי המחייה.

בתי גידול	מישורים במדבר, חולות הנגב והערבה
סטטוס בארץ	מקיץ
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד קצר-טווח \ נודד חלקי
רצועות זואוגיאוגרפיות	אירנו-טורני, סהרו-סינדי
תצורת נוף	מישורים ועמקים, ואדיות רחבים, דיונות חול
תצורות צומח	בתה, עשבוניים
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	קרקע
סוגי מזון	חסרי חוליות
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	נטיעות, רעיית יתר, הרס וקיטוע מקומות החיות, הפרעה ישירה מפעילות אדם

חופמאי עדין וארך-רגליים המאכלס בתי גידול יובשניים.
בעמידה צבעו חולי אחיד וחלק, עם דגם ראש נאה של פס-עין דק בצבע שחור, גבה לבנה בוהקת וכיפה כחלחלה. שלושת הפסים הללו נפגשים בעורף בצורת משולש הפונה מטה.
הרגליים לבנות-כסופות והמקור שחור, דק וכפוף מעט. עמידתו זקופה מאוד, לעיתים אף מוטה לאחור. בתעופה מתגלה תחתית כנף שחורה המנוגדת לבטן הלבנה. טפיחות הכנף מזכירות תור, עם גלישות ביניים קצרות וגלישה ממושכת לקראת נחיתה.

מקייץ ומקנן בנגב, במיוחד במערבו (אזור ניצנה-שבטה וחולות מערב הנגב), אך גם במזרח הנגב ובצפון הערבה, המישר והנחלים הגדולים. פרטים מעטים מקננים גם בעמק הירדן, מזרח הגליל ודרום הגולן.
חלק קטן מהאוכלוסייה המקננת נשאר גם לחרוף באזורים אלה.
עד לשנות ה- 1980 קינן גם בשפלת יהודה, בבקעת הירדן, במזרח השומרון וברמת מדבר-יהודה, כיום הוא נדיר מאוד באזורים אלה ואינו מקנן מדי שנה.

מאכלס ערוצי ואדיות רחבים ומישורי חול, לס וחמדה בחבל המדברי, שדות יבשים או עם צומח דליל בחבל הערבתי.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

שימור שטחי מפתח של מקום-חיוּת טבעי מוגן, בעיקר בצפון הנגב,
- בשמורות טבע ובשטחים המוגנים הרלוונטיים (דוגמת פארק הלס) - ממשק שטח מוכוון לשימור דוגרי קרקע, כולל טיפול במינים פולשים ומתפרצים.
- הגבלת הרעיה בעונת הקינון באזורי התפוצה העיקריים של המין בצפון הנגב.
- הפסקת הנטיעות במישורי הלס בצפון הנגב ושיקום שטחים שעברו פיתוח והסבה לשטחי נטיעות.

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• פרלמן, י., אלתרמן, ש. וגרניט, ב. 2011. סקר עופות דוגרים בנחלים הפנימיים, אביב 2011. דו"ח מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• פרלמן, י., שוחט, א. ולבינגר, ז. 2009. סקר אטלס ציפורים בערבה סיכום שנת 2009. דו"ח מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Perlman, Y., Shochat, E. and Labinger, Z. 2011. Developing Managment plan for important bird areas in southern Israel. second annual report, Nizzana region and Arava Valley.Israeli Ornithological center, SPNI.
• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.