בז צוקים

Falco biarmicus

בז הצוקים מוגדר כמין ב"סכנת הכחדה חמורה" (CR) בשל גודלה המזערי של האוכלוסייה המקננת, המוערכת בפחות מ- 50 פרטים בוגרים. במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוערך בז הצוקים כמין ש"עתידו בסכנה" (VU). ההחמרה במעמד המין משקפת הרעה במצב אוכלוסייתו כמו גם שינויים ברמת המידע ובשיטות ההערכה.

בתי גידול	מצוקים בחבל המדברי
סטטוס בארץ	יציב
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	מין יציב
רצועות זואוגיאוגרפיות	סהרו-סינדי, סודני
תצורת נוף	מצוקים
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	מצוקים
סוגי מזון	חולייתנים יבשתיים
שיחור מזון	על הקרקע, באוויר
גדלי גוף	בינוני (500 - 1000 גרם)
גורמי סיכון	חמיסת קינים, התנחלות רועי צאן ועדריהם בואדיות מצוקיים, פעילות מטיילים וגולשי מצוקים, הרעלות מחומרי הדברה חקלאיים, הרעלות עופרת, ציד ולכידה

בז גדול וארך-כנף, הגדול בבזים המקננים באזורנו. זהו דורס מהיר ואגרסיבי, הצד ציפורים קטנות באוויר, כמו גם עופות ויונקים על הקרקע. הזוגות הטריטוריאליים פעמים רבות משתפים פעולה בצייד.
חלקי הגוף העליונים כהים, אפורים או חומים, ואילו החלקים התחתונים בצבע קרם עם פספוס כהה עדין. בזי הצוקים ניכרים גם בכיפה חלודית ובפס שפם שחור וצר.

יציב נדיר בחבל המדברי, בעיקר במדבר יהודה, בהר הנגב ובמזרח הנגב ומצוקי הערבה.
עד לאמצע המאה הקודמת קינן במרבית האזורים המצוקיים ברחבי הארץ, הן בחבל המדברי והן בכרמל ובגליל. האוכלוסייה בצפון הארץ מנתה לפחות 30 זוגות (הצופה וחובריו 2005) והיא נעלמה במהלך שנות ה- 1960 וה- 1970 בעיקר כתוצאה מהרעלות. במהלך שלושת העשורים האחרונים המין נעלם בהדרגה ממזרח השומרון, צפון מדבר יהודה (צפונה מנחל קדם), מערב הר הנגב ודרום הערבה.

מקנן במצוקים הסמוכים לנופים פתוחים, בעיקר באזורים יבשים אבל גם באזורי ביצה, אגמים ואפילו באזורים מיוערים - כל עוד יש לידם שטחים פתוחים שמתאימים לציד.

בסוף שנות ה- 1980 הוערכה האוכלוסייה בכ- 25 עד 30 זוגות (Shirihai 1996), ואילו כיום מספר הזוגות הדוגרים מוערך ב- 15 עד 20, מהם 6 - 8 זוגות בדרום מדבר יהודה, 8 – 10 זוגות במזרח הנגב ובדרומו (מירוז והצופה 2017).

במחצית השנייה של המאה הקודמת נפגעה כמעט כל האוכלוסייה שקיננה בחבל הים-תיכוני של ישראל כתוצאה מהרעלות משניות מחומרי הדברה חקלאיים. בזי הצוקים שקיננו במזרח השומרון נפגעו מחמיסת קנים ומאבדן אתרי הקינון כתוצאה מהתנחלות רועי צאן בתוך הוואדיות המצוקיים. בנוסף, ישנן עדויות לכך שהפרטים הצעירים שמשוטטים לאחר הפריחה לטווחים גדולים, נפגעים הן בישראל והן במדינות השכנות מציד ולכידה לבזיארות (אוהד הצופה, בע"פ).

החל מ- 1990 נעשים מאמצים לשקם את אוכלוסייתו של בז הצוקים, ולהשיב אותו לקנן בחבל הים-תיכוני של ישראל. בחי-בר כרמל מופעל גרעין רבייה של בזי צוקים ומדי שנה משוחררים לטבע מספר פרטים צעירים. ב- 1999 תועד קינון של זוג בזים ילידי גרעין הרבייה בתחנת הכח "אורות רבין" בחדרה ובשנים 2003, 2004 ככל הנראה קיננו בזי צוקים בנחל כזיב (הצופה וחובריו 2005).

בז הצוקים מוערך כמין הנמצא בסכנת הכחדה חמורה, אוכלוסייתו קטנה מאוד ומוגבלת לאזורים מדבריים ובלתי מופרים יחסית (דרום מדבר יהודה ומזרח הנגב). מזה שלושה עשורים מבוצעים מאמצי השבה ואישוש אך הבזים טרם שבו לקנן באופן עקבי בחבל הים תיכוני של ישראל. בכדי שניתן יהיה לקבל החלטות לגבי המשך מאמצי ההשבה, יש ללמוד את דפוסי השוטטות של הפרטים הצעירים ולהבין את גורמי האיום הנגזרים מהם.

חסר מידע על תחומי השוטטות של הפרטים, במיוחד הצעירים, וגורמי האיום הנגזרים מכך. מידע זה עשוי להתקבל באמצעות משדור של פרטים צעירים בקינים בטבע כמו גם בגרעין הרבייה.

• הצופה, א. ומירוז, א. 2015. תכנית אב לשימור העופות הדורסים בישראל. מסמך פנימי של רשות הטבע והגנים.
• הצופה, א., וודלי, ב. ומילר, י. 2005. השבת בזי צוקים לחבל הים-תיכוני בישראל. העזניה 33, הוצאת טבע הדברים והחברה להגנת הטבע.
• הרלינג, א. 2001. סיכום סקר קינון דורסי יום בשמורת עין גדי. דו"ח רשות הטבע והגנים.
• מירוז, א. והצופה, א. 2014. סיכום סקר קינון עופות דורסים במדבר יהודה. דו"ח רשות הטבע והגנים.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• פרומקין, ר., מן ש., 1984 .קנון דורסים בחבל המדברי של ישראל 1984-1980. העזניה גליון 11. הוצאת החברה להגנת הטבע.
• פרלמן, י., אלתרמן, ש. וגרניט, ב. 2011. סקר עופות דוגרים בנחלים הפנימיים, אביב 2011. דו"ח מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• פרלמן, י., שוחט, א. ולבינגר, ז. 2009. סקר אטלס ציפורים בערבה סיכום שנת 2009. דו"ח מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Mendelssohn, H. 1975. Report on the Status of Some Bird Species in Israel in 1974. I.C.B.P. 12:265-270.
• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.