דיה שחורה

Milvus migrans

הדיה המצויה מוערכת כמין שנכחד כמקנן באזורנו (RE). תהליך ההכחדה התרחש בתחילת שנות ה- 2000 ומאז לא נצפו ניסיונות קינון של המין בארץ, אף שהמין הוא חורף וחולף שכיח ביותר. במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדרה הדיה כמין שנכחד באזורנו (RE).

בתי גידול	בריכות, מאגרים ומקווי מים המוקפים בסבך צמחיה, יער פארק וחורש פתוח, גידולי שדה ושדות בור, אזור חקלאי כפרי
סטטוס בארץ	חורף, חולף, יציב
סטטוס קינון בארץ	קינן בעבר
אופי הנדידה	נודד קצר-טווח \ נודד חלקי
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	מישורים ועמקים
תצורות צומח	יער
צפיפות צומח	בינונית, נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	עצים
סוגי מזון	חסרי חוליות, חולייתנים יבשתיים, פגרים, דגים
שיחור מזון	על הקרקע, באוויר
גדלי גוף	בינוני (500 - 1000 גרם)
גורמי סיכון	הרעלות מחומרי הדברה חקלאיים, הרעלות עופרת, התחשמלות והתנגשות בכבלים

עוף דורס בגודל בינוני המרבה לדאות ולבלות באוויר. כנפיה ארוכות וכפופות מטה, וביחד עם הזנב הארוך והממולזג משוות לה מראה "גמלוני".
צבעה הכללי חום כהה אחיד למדי. בתחתית הכנף ניכרים "חלונות" בהירים באברות היד הפנימיות ו ה"אצבעות" כהות. לפרטים רבים יש ראש אפור ו"משקפיים" כהים סביב העין.
הצעיר מעט בהיר יותר ומנוקד בגב ובראש.
הדיות הן אוכלות-כל ומרבות לבלות במזבלות ובמטמנות אשפה. כמו כן הן לוכדות חרקים מעופפים ומבלות באוויר זמן ממושך לשם כך.

חורף וחולף שכיח. בשני העשורים האחרונים לא נצפה בארץ קינון. זוג בודד נראה בתצוגת חיזור במורדות החרמון בקיץ בשנים 1998–2000 (אוהד הצופה, בע"פ).
עשרות זוגות קיננו בעבר בצפון הארץ ובמרכזה, דרומה עד למקווה ישראל, עד לאמצע המאה הקודמת. האוכלוסייה המקננת, בדומה לאוכלוסייה החורפת, הושמדה בעקבות הרעלות במהלך שנות ה- 1950. הקינון התחדש בשנות ה- 1980, ומספר זוגות (לכל היותר חמישה) קיננו בצפון עמק החולה ובמורדות החרמון (פז 1986, Shirihai 1996). אתרי קינון אלה ננטשו במהלך שנות ה- 1990 (אוהד הצופה, אפריים אזוב, בע"פ), גם במקרה זה גורם הפגיעה היה ככל הנראה הרעלות משניות (מירוז ואלון 2001).

הדיה נכחדה ככל הנראה בעיקר כתוצאה מהרעלות משניות מחומרי הדברה חקלאיים. הדיות חשופות במיוחד להרעלות בשל היותן אוכלות-כל ואוכלות פגרים, והן עשויות להיפגע הן מקוטלי חרקים והן מקוטלי מכרסמים.

המין קיבל תעדוף נמוך לביצוע ממשק פעיל להשבתו (הצופה ומירוז 2015, תכנית ממשק לעופות הדורסים בישראל) בגלל הגורמים הבאים:
- חלק מגורמי ההכחדה עדין פעילים בשטח
- האוכלוסייה העולמית נמצאת במגמת עלייה
- הסיכויים שהמין ישוב לקנן בארץ באופן טבעי מוערכים כגבוהים, בגלל התפשטות המין במזרח אירופה והעלייה המתמשכת במספר הפרטים החולפים והחורפים בישראל.

• הצופה, א. ומירוז, א. 2015. תכנית אב לשימור העופות הדורסים בישראל. מסמך פנימי של רשות הטבע והגנים.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Mendelssohn, H. 1972. The impact of pesticides on bird life in Israel. ICBP 11:75-104.
• Mendelssohn, H. 1975. Report on the Status of Some Bird Species in Israel in 1974. I.C.B.P. 12:265-270.
• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.